אודות בצלאל > ציוני דרך > זוכי פרס ישראל

זוכי פרס ישראל

פרס ישראל לציור ופיסול בשנת תשי״ח, 1958 -  בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים

בצלאל נוסדה בירושלים ב־ 1906 על בסיס החלטת הקונגרס הציוני שתמך בחזונו של פרופ׳ בוריס שץ להקים בארץ ישראל בית ספר למלאכות האמנות. מטרתו של שץ הייתה לשלב בין האמנות היהודית במזרח ובמערב לבין התרבות המקומית בארץ ישראל. הדגש בלימודים הושם בתחילה על אמנות שימושית, לימודי טיפוגרפיה וגרפיקה, ובהמשך, לאחר קום המדינה, גם על האמנויות היפות. בחגיגות העשור למדינה הוענק לבצלאל פרס ישראל.

בצלאל היא המוסד הוותיק והמוביל בישראל להוראת אמנות, עיצוב ואדריכלות ונוכחותה בולטת במרחב התרבותי בישראל. מרצי האקדמיה ובוגריה לדורותיהם נמנים עם חשובי האמנים, המעצבים והאדריכלים הישראלים הפעילים בארץ ובעולם, ובצלאל נכללת בין האקדמיות החדשניות והמשפיעות בעולם בתחומי פעילותה.

מיכה אולמן - חתן פרס ישראל לפיסול בשנת תשס״ט, 2009

פרופ' מיכה אולמן (1939) אמן, מהחשובים בפסלי ישראל.
 
אולמן סיים את לימודיו בבצלאל ב־ 1964 ולימד במחלקה לאמנות בין השנים 1970 – 1978 . מאז שנות השבעים הטביע אולמן את חותמו על עולם האמנות בפסליו הייחודיים ופורצי הדרך, שתרמו תרומה מכרעת ליצירה המקורית הישראלית.

כמרצה בבצלאל היה אולמן מעורב ב״מרד הסטודנטים״, ובעקבותיו פוטר ממשרתו באקדמיה. לימים, בשנת המאה להיווסדה, העניקה בצלאל לאולמן את אות יקיר בצלאל על הובלת המוסד לפריצות דרך חשובות ובשל השפעתו העמוקה
על דורות של אמנים צעירים.

פסלי החוצות של אולמן מוצבים במרחבים ציבוריים רבים ברחבי העולם. מהמפורסמים שבהם הוא פסלו ״הספרייה הריקה״, שהוקם במרכז ברלין, לזכר שריפת ספרי היהודים בידי הנאצים.

אולמן הציג בתערוכות רבות ברחבי העולם וזכה בפרסים רבים ויוקרתיים, בהם תואר דוקטור לשם כבוד מטעם האוניברסיטה העברית, פרס סנדברג מטעם מוזיאון ישראל, פרס פונדיק מטעם מוזיאון תל אביב ועוד.

פנחס כהן גן - חתן פרס ישראל לציור בשנת תשס״ח, 2008

פנחס כהן גן  (1942), מחשובי האמנים בישראל, חוקר ופורץ דרך נועז שהתווה דרך לחינוך דורות של אמנים.

סיים לימודיו בבצלאל ב־ 1970 ושימש בה מרצה בשנים 1971 – 2002 .

כהן גן הוא יוצר אוונגרדי שבכל אחד מפרקי יצירתו – מן הפעילויות המושגיות והסמליות ועד לציור – ביקש לחרוג ממוסכמות. יצירתו היא בדיקה בלתי פוסקת של אפשרויות האמנות להציע אמירה על המציאות ועל מעמדו של
האדם לנוכח מורכבותה האינסופית. אמונתו בחובתה של האמנות להתמודד עם מגוון תחומי הידע האנושי וסקרנותו האינטלקטואלית העזה הניעו את ניסיונו ההרואי לנסח שפת־על אמנותית המחברת בין האמנות, התרבות והמדעים.

יצירותיו זכו להכרה בינלאומית ותערוכותיו הוצגו בגלריות ובמוזיאונים בולטים בארץ ובעולם.

כהן גן זכה בפרסים רבים, בהם פרס סנדברג של מוזיאון ישראל, פרס השר ומפעל חיים של משרד החינוך, פרס קרן מנדל ואווה פונדיק ועוד. בשנת 2014 הוענק לו אות יקיר בצלאל.

ירום ורדימון - חתן פרס ישראל לעיצוב בשנת תשס״ז, 2007

פרופ׳ ירום ורדימון  (1941) , מהמעצבים הבולטים בארץ בתחומי העיצוב הגרפי, עיצוב תדמית ובניית מותגים ועיצוב בסביבה אדריכלית.

ורדימון למד בקולג׳ לאמנויות בצ׳לסי, באוניברסיטת ווסטמינסטר וב־ LCP בלונדון. בהיותו בן 26 הוזמן ללמד בבצלאל ובהמשך מונה לראש המחלקה לעיצוב גרפי ) 1977 – 1988 ( והיה ממובילי תהליך ההכרה האקדמית בבצלאל. ורדימון השפיע רבות על העיצוב והחינוך לעיצוב בארץ: הוא העמיד דורות של מעצבים ופיתח שיטות הוראה חדשניות ותפישות לימוד מקוריות בתחומי התקשורת החזותית.

עבודותיו הוצגו בגלריות ובמוזיאונים בולטים, בהם המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, מוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון, המוזיאון המלכותי של הולנד, מרכז פומפידו בפריז ומוזיאון ישראל בירושלים.

ורדימון זכה בפרסים בתחרויות עיצוב בארץ ובחו״ל, בהם פרס כדור הבדולח – אות המצוינות בעיצוב של המועצה הבינלאומית של ארגוני העיצוב הגרפי, ואות המצוינות בעיצוב של ועידת דרום אמריקה לעיצוב. בשנת 2016 הוענק לו אות יקיר בצלאל.

דוד טרטקובר - חתן פרס ישראל לעיצוב בשנת תשס״ב, 2002

פרופ׳ דוד טרטקובר (1944) , אמן, מחנך, אוצר, חוקר התרבות החזותית הישראלית ומבכירי המעצבים בתחום התקשורת החזותית בישראל.

טרטקובר למד עיצוב גרפי בבצלאל ובלונדון והיה ממקימי התוכנית לתואר שני בתקשורת חזותית, שבראשה עמד בשנתה הראשונה. בשנים 1975 – 2018 לימד בבצלאל והעמיד תלמידים וממשיכי דרך רבים. אצר תערוכות והציג בארץ, בין השאר תערוכות יחיד במוזיאון ישראל ומוזיאון תל אביב, ובמוזיאונים רבים וחשובים ברחבי העולם.

טרטקובר השתתף בביאנלות המרכזיות לכרזות ובתחרויות רבות, כתב מאמרים, קטלוגים וספרים ועיצב קירות הנצחה: ליצחק רבין בבניין עיריית תל אביב ולכנסת הראשונה במגדל האופרה בתל אביב.

הוא זכה בפרסים שונים, בהם פרס ראשון בתחרות לעיצוב כרזת שנת ה־ 30 לעצמאות ישראל ומדליות זהב וכסף בביאנלת הכרזות של לאטי, פינלנד. בשנת 1991 הוא זכה בפרס סנדברג למחקר ולפיתוח מטעם מוזיאון ישראל ובשנת 2011 הוענק לו אות יקיר בצלאל.

דן ריזינגר - חתן פרס ישראל לעיצוב בשנת תשנ״ח, 1998

דן ריזינגר  (1934) מחשובי המעצבים הגרפיים ומחלוצי העיצוב המודרני בישראל. עלה לארץ בשנת 1949 ושנה לאחר מכן החל ללמוד בבצלאל בהיותו בן 16 בלבד.

למד בבצלאל ציור, פיסול ועיצוב כרזות בהנחייתם של מרדכי ארדון, זאב בן־צבי, יעקב שטיינהרדט ורודי דיין. הוא סיים בהצטיינות את לימודיו, ולאחריהם התגייס לחיל האוויר והמשיך ללימודי עיצוב בלונדון.

בשנת 1967 פתח ריזינגר סטודיו עצמאי בתל אביב והיה מראשוני המעצבים שיצרו תדמית חזותית כוללת לחברות ולמוסדות ציבור בישראל. ריזינגר עיצב סמלילים רבים ומוכרים בהוויה החזותית הישראלית. הוא יצר שפה גרפית חדשה
תוך כדי שימוש יוצא דופן בצבע, המציגה חופש פעילות יצירתי והפניית עורף למוסכמות ששלטו בעולם החזותי המקומי.

ריזינגר זכה בתארים חתן פרס נורדאו לעיצוב וחתן פרס הרצל על תרומתו לעיצוב הישראלי.

יחזקאל שטרייכמן - חתן פרס ישראל לציור בשנת תש״ן, 1990

יחזקאל שטרייכמן (1906 – 1993) , אמן ומורה, מהבולטים באמני המופשט בציור הישראלי.
 
שטרייכמן היה ממקימי קבוצת ״אופקים חדשים״ שפעלה בעשורים הראשונים של מדינת ישראל הצעירה, והנחילה רוח מודרנית ובינלאומית לאמנות המקומית. שטרייכמן עלה לארץ מקובנה ב־ 1926 ולמד אמנות בבצלאל לצד אמנים כאריה
ארוך, משה קסטל ואביגדור סטימצקי. בהמשך למד באקדמיה לאמנויות בפירנצה ובראשית דרכו הושפע עמוקות מאמנות הרנסנס. הוא התגורר בתל אביב והיה מראשוני המורים במכון אבני. סגנון הציור שלו התפתח באופן מרתק מציור פיגורטיבי מסורתי למופשט לירי שמאופיין במשיכות מכחול עזות מבע וצבעוניות כהה, אך נושאיו נלקחו תמיד מסביבתו הקרובה: פנים הבית, גוף האדם ודיוקנאות, ובראשם דיוקנה של צילה, אשתו, ששימשה לו מודל ומוזה במשך ארבעה עשורים.

שטרייכמן זכה בפרסים שונים, בהם פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול, פרס סנדברג של מוזיאון ישראל, אות יקיר תל אביב ועוד.

נחום גוטמן - חתן פרס ישראל לספרות ילדים בשנת תשל״ח, 1978

נחום גוטמן( 1898 – 1980 ) , מגדולי הציירים והמאיירים בישראל.

כמו ציוריו גם כתיבתו של גוטמן הייתה מקורית ועזת גוון, ועליה זכה בפרס ישראל לספרות. בהיותו בן 7 עלתה משפחתו לישראל, והייתה בין 66 משפחות המייסדים של תל אביב. לבצלאל הגיע בגיל 15 והיה תלמידם של בוריס שץ ואבל
פן. הוא התגייס לגדוד העברי בצבא הבריטי ולאחר שחרורו יצא ללמוד אמנות בווינה, בפריז ובברלין. נחשב לאחד הציירים הבולטים בסגנון הארץ־ישראלי האידילי שרווח במחצית הראשונה של המאה ה־ 20 . בעבודותיו ליווה את צמיחת הארץ, ובעיקר את תל אביב, שעימה הוא מזוהה. בין עבודותיו החשובות – פסיפס הגימנסיה הרצליה במגדל שלום ופסיפס תולדות העיר המקיף את המזרקה שהעניק לעירו. ציוריו וספריו מלווים דורות של ילדים ומוצגים, בין היתר,
במוזיאון הנושא את שמו בנווה צדק.

גוטמן זכה בפרסים רבים, בהם פרס דיזנגוף לציור, פרס סיציליה לצבעי מים, דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת תל אביב ועוד.

דני קרוון - חתן פרס ישראל לפיסול בשנת תשל״ז, 1977

דני קרוון (1930), מבכירי האמנים בישראל, בעל קול ייחודי ויצירה מקיפה ורבת שנים. עבודותיו הותירו חותם עמוק במרחב הציבורי בארץ ובעולם.

קרוון למד אמנות בבצלאל, בפירנצה ובפריז. הוא יצר עשרות תבליטי קיר ופסלים מבטון ומברזל, בהם תבליט הקיר במליאת הכנסת ״שאי שלום ירושלים״. עם יצירותיו הנודעות נמנות אנדרטת חטיבת הנגב בבאר שבע, שהפכה לאבן
דרך בפיסול הסביבתי; כיכר לבנה וכיכר התרבות בתל אביב; דרך זכויות האדם בנירנברג; כיכר הסובלנות – מחווה ליצחק רבין, מרכז אונסק״ו בפריז; אתר הזיכרון לשואת הצוענים בברלין ועוד פסלים סביבתיים רבים בארץ ובעולם.

קרוון הציג תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות במוזיאונים חשובים בישראל ובעולם והוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית ומהטכניון. עם הפרסים בהם זכה נמנים תואר ״אמן השלום״ של אונסק״ו, פרס ״טבעת
הקיסר״ הגרמני ופרס הקיסר של יפן. בשנת 2016 הוענק לו אות יקיר בצלאל.

אריה ארוך - חתן פרס ישראל לציור בשנת תשל״א, 1971

אריה ארוך (1974-1908)  אמן ודיפלומט שהשפיע רבות על תולדותיה של האמנות הישראלית.

נולד בעיר חרקוב והיה צעיר הילדים במשפחתו. עלה לארץ בהיותו בן 16 ולמד בבצלאל בשנים 1924 – 1926 . בשנות השלושים למאה הקודמת למד בפריז, ולישראל הביא עמו את בשורת האוונגרד של אסכולת פריז. ארוך הצטרף לקבוצת
״אופקים חדשים״, אך יצירתו התפתחה כקול נפרד וייחודי כשהחל לנסוע בעולם בשירות החוץ של ישראל. הוא שימש שגריר ישראל בברזיל ובשבדיה, שם ספג השפעות מגוונות – הן מהציור הפרימיטיבי בברזיל והן מאמנות הפופ
והמודרניזם באירופה. משנת 1963 התגורר ויצר בירושלים. תמצית נדודיו ואופן ראייתו מודגמים היטב בעבודת המפתח ״רחוב אגריפס״, המורכבת משלט רחוב ירושלמי מן המוכן שנוצר בשנות העשרים, מציור ומטקסט בעל משמעות מקומית
והיסטורית.

ארוך זכה בפרסים שונים, בהם פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול, פרס סנדברג של מוזיאון ישראל ועוד.

מרדכי ארדון - חתן פרס ישראל לציור בשנת תשכ״ג, 1963

מרדכי ארדון (1896 – 1992) מגדולי הציירים הישראלים ובעל שם עולמי.

היה מורה בבצלאל במשך שני עשורים ועמד בראש האקדמיה בשנים 1940 – 1952 . בבגרותו למד בבית הספר באוהאוס בגרמניה. בין מוריו היו וסילי קנדינסקי, פול קליי ואחרים, ממובילי המודרניזם באמנות. ב־ 1933 עלה לישראל
וחי בירושלים שבנופיה ראה מקור להתעלות רוחנית. בהשפעת לימודיו הנחיל ארדון לבצלאל את הגישה לאמנות מודרנית. בעבודתו פיתח שפת אמנות ייחודית: יצירותיו מאופיינות בסמליות מטאפיזית ושואבות השראה מהנוף הארץ־ישראלי ומהתרבות היהודית גם יחד. עם השנים העמיקה נטייתו הסוריאליסטית בשילוב טקסטים קבליים, אותיות עבריות, נופים ודיוקנאות, תוך שימוש במשיכות מכחול סוערות. עם יצירותיו החשובות נמנית ״חזון ישעיהו״, סדרת חלונות ויטראז׳ בספרייה הלאומית המציגה את חזון השלום ואחרית הימים של הנביא.
 
על יצירתו זכה ארדון בפרסים, ובהם פרס אונסק״ו, יקיר ירושלים, פרס בוריס שץ, פרס ישראכרט של מוזיאון תל אביב ועוד.

זהרה שץ - כלת פרס ישראל לציור ופיסול בשנת תשט״ו, 1955

זהרה שץ (1916 – 1999), פסלת, בתו של מייסד בצלאל פרופ׳ בוריס שץ. זהרה שילבה בין עיצוב לאמנות ויצרה שפת חומר ייחודית שקידמה גם את האוּמנות המקומית. יצירותיה, שהתפרסמו ברחבי העולם, הביאו להתפתחות אסכולה ייחודית של אמנים ויוצרים במלאכת מחשבת.

עם תום לימודיה בתיכון הגימנסיה העברית בירושלים היא החלה ללמוד באקדמיה גראנד שומיאר בפריז וב־ 1937 השתתפה בעיצוב הביתן הארץ ישראלי בתערוכה העולמית שהתקיימה בעיר. לאחר הקמת המדינה שימשה יועצת
לעיצוב תעשייתי למשרד המסחר והתעשייה ובהמשך עסקה בהוראת אמנות בישראל ובארצות הברית, שם התגוררה בשנות השישים והשבעים.

שץ הציגה במוזיאונים וגלריות בארץ ובעולם. בין עבודותיה נכללים תחריטים, תכשיטים, עטיפות לספרים, קירות למוסדות ציבור, תשמישי קדושה, מוביילים, ציורי שמן ופיסול סביבתי.

שץ זכתה בפרסים שונים, בהם פרס דיזנגוף לאמנות, פרס יד ושם, פרס המוזיאון לאמנות מודרנית ניו יורק ופרס הזהב בטריאנלה של מילאנו.

זאב בן–צבי - חתן פרס ישראל לפיסול בשנת תשי״ג, 1953 

זאב בן־צבי (1904 – 1952), פסל ומחנך חדשן בגישתו, נחשב למבשר המודרניזם בפיסול הישראלי.

בן־צבי החל ללמוד אמנות כנער בוורשה ובשנת 1923 היה תלמידו של בוריס שץ בבצלאל.

כאמן צעיר נסע לצרפת, שם נחשף לעבודותיהם של פבלו פיקאסו וז׳ורז׳ בראק והחל משלב קוביזם בפיסול ריאליסטי במידות מונומנטליות. בן־צבי ראה באמנות כלי חינוכי וחברתי חשוב. דוגמה בולטת לכך היא החלטתו לשתף את
ילדי קיבוץ משמר העמק בבניית האנדרטה שהוקמה בו לזכר הילדים אשר נספו בשואה.

בהמשך הקים יחד עם האמן נפתלי בזם סדנת אמנות במחנה מעצר למעפילים בקפריסין, והפך את עבודתם של המשתתפים בסדנה לתהליך שיקומי שסייע להם להתמודד עם האובדן והטראומה.

בשנת 1949 החל ללמד ב״בצלאל החדש״ וב־ 1952 התמנה למנהל בצלאל. זמן קצר לאחר מינויו לתפקיד הלך לעולמו עקב מחלה.

 

קיר פרס ישראל של בצלאל

הוקם לזכרו של יוסי ביינארט בתרומתם האדיבה של גדעון ונרדה בן צבי.
נמצא בקומה 8 בסמוך לחדר סגל

קיר פרס ישראל של בצלאל

נחנך באירוע חגיגי ב 18.3.2019