תכנית אקדמית > תואר ראשון > צילום > חדשות ואירועים

דומה, כי מרגע המצאת הצילום נעשה בו שימוש גובר והולך לשם הבניית אירועים והטבעתם, הן בזיכרון הקולקטיבי של קהילות ושל קולקטיבים והן בזיכרון הפרטי של אינדיבידואלים. עבודת הצלמים נתפשת לעתים כפעולה "אובייקטיבית", נעדרת מחבר ונטולת הקשר תרבותי, התלוי בעמדתם של הצלם ושל המתבונן, ובמגבלות הפריים הצילומי. את התצלום נוהגים לתאר כדימוי "הנלקח מן המציאות", כלומר – "כך היו הדברים", ועל כן הוא מנוצל, פעם אחר פעם, לביסוס של יחסי כוח ושליטה. אולם הקשר בין ה"מציאות" לבין התצלום עלול להיות מתעתע.

בעידן שבו כולנו שותפים הן ל"אירוע המצולם" והן ל"אירוע של הצילום", המצלמה הפכה להיות שחקן מרכזי בזירה התרבותית, המחקרית, המדעית, הפוליטית והחברתית. לרוב ניגשים לצילום דרך המדיום החזותי, דרך "מה שנראה". גישה פרשנית זו גורסת כי ניתן לפענח תצלומים באמצעות התבוננות. כך, חרף הפריחה בממדי המחקר על צילום ועל אף השינויים הטכנולוגיים הרבים שחלו בתחום, קדימות הראייה בדיון על אודות הצילום נותרה גם היום בלתי מעורערת. קדימות זו חוסמת לא אחת את הדיון במה שאין לו נוכחות חזותית, ב"דימוי הנעדר", בסמוי מעין העדשה, במה שעלול להיוותר מחוץ לפריים.

מיקומה הגאופוליטי של המחלקה לצילום בצלאל בירושלים מאפשר לשותפים באירוע הצילום – סטודנטים ומרצים כאחת – לגלות רגישות גוברת להקשרים המקומיים, שבמסגרתם אנו פועלים במזרח התיכון, ולחקור פרספקטיבות המתחקות אחר ה"דימוי הנעדר" ואחר מערכת הערכים וה"אמיתוֹת" הנובעות מקיומו כהנחה מובלעת בצילום. במסגרת פעילות המחלקה בשנה"ל הקרובה ייבחן מערך הביטויים ההיסטוריים, הפוליטיים והאסתטיים המוטבעים בתצלומים כמסמכים חזותיים המסמנים (גם) את מה שלא תועד, את מה שאין אינטרס לתעדו, את מה שנעדר מן המנגנונים ההגמוניים.

 

דור גז,

ראש המחלקה לצילום בצלאל