תרבות חזותית וחומרית: קורס

התרבות החזותית של אגרסיביות נשית

2700724
אלוני יערי שיר, ד"ר, סמסטר ב', יום א', 10:30-12:00
1.0
מהקנאה הרצחנית של מדיאה ועד הדיסידנטיות הפרובוקטיבית של ה׳פוסי ריוט׳ ו-׳פמן׳, ביטויים של תקיפות ותוקפנות נשית עוררו, וממשיכים לעורר, אי נחת תרבותית. מדוזות מסרסות, פאם פאטאל ערפדיות, סופרג׳יסטיות מיליטנטיות, אנרכיסטיות במאה ה-19, ׳שורפות-חזיות׳ בסיקסטיז, טרוריסטיות בשנות ה-70, גברות ברזל בפוליטיקה ו׳גרילה גירלז׳ באמנות - הסדר הפטריארכלי מתקשה להכיל את החיבור הטעון של נשים וכוח. בעוד תוקפנות סובלימטיבית או מופנמת - ׳פאסיב-אגרסיב׳, רכילות, הפרעות אכילה, אובדנות - נחשבת נורמטיבית, אפילו ׳טבעית׳, עבור נשים; הפגנה של זעם, לוחמנות, עוינות ואלימות (בין אם על רקע אידיאולוגי או אישי) נתפסת, במידה רבה עדיין, כמוקצנת ו׳גברית׳, על הספקטרום שבין וולגרית לפתולוגית. אולם אל מול קונבנציות מושרשות אלה, בעשורים האחרונים קיימת מגמה גוברת בשדה התיאורטי, האקטיביסטי והחזותי לנסח מחדש מבעים אשר יחרגו מהדימוי השגור של האשה ה׳פאלית׳/היסטרית ויאפשרו מרחב ייצוג מרובד ופרודוקטיבי יותר לסובייקטיביות ואסרטיביות נשית. בתוך כך נשקלות סוגיות כמו: האם ניתן ו/או רצוי להמשיג אגרסיה ׳נשית׳ במנותק ממודלים דומיננטיים של אגרסיביות (גברית?); האם המאבק הפמיניסטי לא תרם בעקיפין - דרך החתירה לשוויון בשילוב נשים בצבא למשל - להתפתחותם של מנגנוני דיכוי חדשים כגון שימוש בהשפלות מיניות כשיטות חקירה ועינוי של עצירים בעידן פוסט-9/11? והאם אסטרטגיות של ביוש וחשיפת זהות הן ׳הנשק של המוחלשות׳ או בריונות הרסנית שפוגעת גם בנשים עצמן? על רקע התרחשויות אקטואליות דוגמת קמפיין ׳מי טו׳ העולמי, הלוחמות הכורדיות בסוריה ומשמרות ה׳סארי הורוד׳ בהודו, ובהתבסס על תרומותיהן של תיאורטיקניות, יוצרות ומהפכניות בעבר ובהווה, נבחן בקורס את ההיבטים האסתטיים, האתיים, הפוליטיים והפסיכואנליטיים של אגרסיביות נשית ואת ייצוגיה העכשוויים באמנות ובתרבות הפופולארית. הקורס ימקם את הדיון במסגרת הרחבה יותר של המחשבה הפמיניסטית על פולמוסיה ומאבקיה הפנימיים, ויעלה שאלות לגבי חלוקות והיררכיות מגדריות, אמביוולנטיות אימהית, קורבנות ונקמה, יצרים (תוקפניים) ויצירה.