חדשות ואירועים

 <  > 
אבגדהוש
       
       
       
       
       
       

אירוע

תערוכת סוף שנה : "בתיקון" - מסלול אודות עיצוב 2011

(22.9-15.10.2011, ראה בהודעה, גלריה בצלאל, סלמה 60 ת"א, )

בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים - תואר שני בעיצוב תעשייתי M.DES ' מסלול אודות עיצוב  2011 , גאים להציג:

"בתיקון"

פתיחה : 22/9/11, יום חמישי, 19:00, גלריה בצלאל, סלמה 60 ת"א, נעילה: 15/10, יום שבת
שעות פתיחה : א'-ה' – 17:00 – 20:00, שישי-שבת – 10:00 – 16:00
ראש השנה סגור – 28-30/9, יום כיפור סגור – 7-8/10, סוכות סגור – 12/13/10

שיח גלריה בעקבות התערוכה "בתיקון"
6/10, יום חמישי בשעה 18:30 ' גלריה בצלאל, סלמה 60 ת"א
רגע לפני זמן הסליחות, יתקיים דיון על עיצוב בהקשר מתקן במגוון תחומים: תיקון עולם כמושג יהודי-קבלי,  מנגנונים של תיקון וקלקול, עיצוב בהקשר מתקן, תיקון חברתי ותיקון אסתטי

משתתפים:
פרופ' עזרי טרזי, ראש התוכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי
אילנית קבסה-כהן, ראש מסלול "אודות עיצוב" היוצאת
גלית שבו, ראש מסלול "אודות עיצוב" הנכנסת
ד"ר עמרי הרצוג, חוקר תרבות ומרצה במחלקה לתרבות, יצירה והפקה במכללת ספיר
ד"ר יאיר ליפשיץ, חוקר תיאטרון, פרפורמנס ותרבות יהודית
בהנחיית יובל סער ובהשתתפות בוגרים וסטודנטים
לפרטים נוספים : טל מרמלשטיין
אלה איתן יח"צ 03.6041114/5

הפרויקט "בתיקון" הוא תוצר של תהליך עבודה בן שנה, המכיל עבודות סיום של קורסים וכן עבודות גמר מהשנה החולפת.
הפרויקט החל ביום עיון, בו התאחדו מספר מרצים ואורחים כדי לבחון את המושג "תיקון" במגוון מבטים: תיקון עולם כמושג יהודי-קבלי, רסטורציה כתיקון אמנותי, מנגנוניים טכנולוגיים של תיקון וקלקול, עיצוב בהקשר מתקן ותיקון חברתי. במהלך השנה, הסטודנטים נחשפו למגוון קורסים שעסקו ביכולת ליצור מתוך פגמים ואף לייצר פעולות מתקנות דרך הפעולה העיצובית. בין תיקון עולם לתיקון אישי, נחשף תווך רחב של אפשרויות שבו מתרחש מנעד היצירה העיצובית.

נועה זילברמן –"תכשיטי קמטים" יצרה סדרת סיכות, המדגישות כל אחת אזור אחר בגוף, אשר עתידו להתקמט. היא יצרה על פניה מפת קמטים, שאותם מילאה ותיקנה באמצעות חוט מתכת מוזהב, מה שהוביל לסדרה של "מסכות קמטים": תכשיטים לעור הפנים, הצוואר ולעומק המחשוף. הדגשה זאת יוצרת פוקוס על אזורים שנתפסים כביכול 'מקולקלים' עם הזמן ולמעשה מעניקה להם משמעות חדשה וחומלת יותר.
כך גם עבודתה של דניאלה זילברשטיין –"נעל יחפה" , העוסקת בשאלות של יופי וכיעור. זילברשטיין בנתה מדרס מפרוסות עור, העוטף את כף הרגל באופן מינימלי. האובייקט מבליט את עצם הבוהן, חושף את אצבעות כף הרגל ומזכיר עור מיובל וקשה. המדרס מדגיש את האזורים 'המקולקלים' של הרגל אך גם מעניק להם שלמות אסתטית ומעלה שאלות על הצורך של נעל כביטוי אופנתי.

לי אושרת , בפרויקט "אילתוריישן" – התמקדה בגומייה המשרדית ובעקבות מחקר מורפולוגי ותפקודי, פיתחה סדרה של חמישה מחברים גמישים, כאשר כל אחד מהם הוא אובייקט חדש, המאפשר אלתורים שונים ומשונים. לי עצמה יצרה פרוייקט שלהגדרתה עוסק במערכות יחסים בין אנשים לחפצים, בתכונות שהופכות חפצים תלת מימדיים לפלטפורמות של אלתור ושפצור, לשם כך גם ערכה מחקר המתחקה אחר אובייקטים מאולתרים  במרחב הביתי והעירוני.

זיכרון ילדותו של ודים פרוקופייב,"ארכנופוביה-ערכת התמודדות עם עכבישים" משמש לו כחומר גלם עיצובי. בהיותו בן 4 קבץ עליו עכביש למשך דקות ארוכות ולא הרפה ממנו. מתוך הטראומה הזאת, הוא יצר "ערכה להתמודדות עם זיכרון", בה נמצאת כפפה אורכת אצבע וזכוכית "מקטנת". הערכה מאפשרת  התבוננות מוגנת בעכביש המאיים , תוך שהיא מגחיכה את האיום ומציעה דרך הומוריסטית להתמודדות עם החרדה.

לירן אלבז-  "קלקול מתקן" התמקדה בפגמים חיצוניים הקיימים בשכונת פלורנטין אשר בדרום העיר – בלטה שחסרה, שלוליות מים בתוך מדרכות סדוקות, לכלוך שיוצר מזון להאכלת חתולים ולמעשה הפכה פגמים אלה ל"מטופלים" – המדרכות נצבעו וכך שלוליות המים נהיו צבעוניות, את המזון אספה בערמות מסודרות על נייר מעוטר, בתיקונים רגישים ובצעדים קטנים.

טל פרנקל אלרואי- "שולחן משפחתי" - פרקה לגורמים את מוטיב שולחן האוכל, שהיה נוכח-נפקד בילדותה, כבת לאב ניצול שואה. באמצעות מחקר מעמיק, היא חושפת את המרכיבים הביוגרפים של השולחן באופן חתרני וכן, כמי שהמשפחתיות לא הייתה קיימת בו, או כפי שהיא מנסחת זאת "איך בונים את השולחן הריק מחומר? . עקב כך, היא יצרה פרוייקט שכולל ציורים, סטילס, וידאו וחותמות גרפיטי, החוקרות את הילדות בתהליך תרפויטי שמבקש לתקן את מה שהתקלקל.

איבגניה צייטלין- " זהות בדויה" השתמשה בקונפליקט הנצחי בין הרצון להשתלב בחברה הישראלית לבין הרצון לשמר את העולם שהשאירה ברוסיה כחומר עיצובי. בפרויקט העוסק בחיים שהשאירה מאחוריה, מצויים דימוים חזותיים, הקשורים לזיכרונות מגילאים שונים. אחד מהדימויים המשמעותיים הן בובות ה"בבושקה", אשר אמה עסקה בצביעתן ומאיבגניה  נדרש לצפות בשכבת לאקה אחרונה. כיאה לערכי המשחקיות של הבבושקות, יצרה איבגניה 'ערכת קפה ניידת' , המתכתבת עם העקרונות המזהים של ה'בבושקה': פירוק, הרכבה והכלה. הקפה, שעבור איבגניה מהווה את אחד הסמלים המובהקים של היטמעותה יחד עם אובייקט ה'בבושקה', מהווים אובייקט  מגשר, המרכיב את ההווי 'כאן' על גבי הזיכרון מ'שם'.