16.9.19
תכנית אקדמית > תואר ראשון > אמנות > גלריה ועבודות בוגרים

אמנות: גלריה ועבודות בוגרים

ע"ש בלנש ורומי שפירו

אמנות, תערוכות גמר 2019
דריה למשקין כהן, .
, 2019, שנה ד', אמנות


"Woman is neither open nor closed. She is indefinite, in-finite, form is never complete in her. She is not infinite but neither is she a unit(y), .... No metaphor completes her. Never is she this, thsen that, this and that"
L. Irigaray, Volume-Fluidity

האמנית דריה למשקין-כהן נולדה בברית המועצות וגדלה בכת של היהודים המשיחיים בירושלים, דת הנעה על ציר מתעתע ומשתנה-תמידית, שקצותיו הם הנצרות האוונגלית והיהדות טרום חורבן בית שני. העיסוק במושג ה"טומאה" מול ה"קדושה" היו לחם החוק היומיומי של אנשי הקהילה, כאשר התפישה הקהילתית את הגוף נשאבה ברובה מהמסורת הנוצרית, לפיה הגוף הוא מקור כל חטא ויש להתכחש אליו ולהכחיש את צרכיו על מנת להגיע לידי קדושה. התיאורטיקנית ג׳וליה קריסטבה מבחינה ברוב דיוק בין הבזות היהודית לזו הנוצרית; אם הטומאה היהודית מוצאה מבחוץ והיא נמזגת פנימה, הרי שהבזות הנוצרית היא אינהרנטית. לפיכך, אנו נולדים טמאים ובזויים ורק המשיח יכול לבטל את הטומאה ולהפכנו נקיים.

בתערוכה מוצגות עבודות שהן רסיסי תחושות וזיכרונות של האמנית. אלה מתכתבים עם מושגי הטומאה והקדושה המהדהדים את מנגנוני ההישרדות בתוכן. לאחר בריחתה מהכת ועם הגיעה לעולם הביטוי הוויזואלי, הדימויים שצפו ועלו בה היו דימויי גוף, בהתכתבות כנגד הגישה המשיחית אל הגוף בכלל, ואל גוף האישה בפרט. העבודות המוצגות מתארות דימויים של גוף חלקי, פרום, לעיתים מנוקב ובעל מראה היברידי.

מתוך חוויותיה כשורדת הכת, מנסה האמנית לפצח את מנגנון המטוטלת הבינארי שבמרכזו מעטה-עור העוטף והמפריד בין הפנים לחוץ, בין הבזוי לקדוש-הנכסף. זה שתמיד נמצא אי שם, בחוץ, במרחק נגיעה, אך אינו מושג מעצם הגדרתו.

תנועת מטוטלת נוספת הניכרת לעין היא זו שבין הזונה למדונה, אותם שני מודלים שדרכם חופנת הפטריארכיה את מושג הנשיות. הצורך הפטריארכלי לתחום את כל ההווייה הנשית באשר היא לתוך הנגדה בינארית זו, עובר כחוט השני בפרגמנטים השונים המרכיבים את התערוכה, בהסתמך הן על חוויה נשית גלובלית ונטולת שיוך קונקרטי והן על החוויה האישית של הפיכה לאישה בתוך כת דתית פנאטית. באותה הנשימה מנסה האמנית לשאוף לפיענוח אחר של החוויה של האשה, חוויה שאינה מתקיימת מתוקף היותה חוויית-נגד לעולם הפטריארכלי אלא כישות נפרדת ובעלת זכות קיום עצמאית ועצמונית. העור מוכר כמעטפת שאינה סגורה הרמטית הכרוכה בחוויה הנשית הכבולה והכפויה ומציע אפשרות אחרת, דיאלקטית, של יצירת שפה של אשה חדשה. 

דריה למשקין כהן
שנה ד'
.
2019