21.9.19
תכנית אקדמית > תואר ראשון > אמנות > גלריה ועבודות בוגרים

אמנות: גלריה ועבודות בוגרים

ע"ש בלנש ורומי שפירו

אמנות, תערוכות גמר 2019
נעאים מדאח, .
, 2019, שנה ד', אמנות

הבית מציף אותי בכמיהה בכל פעם שאני חוזרת אליו ובאותה מידה זורק אותי לתוך ריק של ניכור; זהו בית שבאותה מידה אינו בית. המבט מתבונן ושוהה שם, הוא רוצה לשקוע בדברים, בתוך הפרטים הקטנים, הוא שוהה שוב ושוב, ממתין, שוקע ושוכח. 
המקום והמופעים השונים ארציים הם, אך מרחפים וצפים במרחבי התודעה שכל הזמן מחפשת קרקע לנחות ולנוח עליה.
רצף הזמן והתודעה נקטעים והופכים לפרגמנטריים. זו היא תחושה המזכירה מצב של חלום. תודעה חלומית, משתנה, ללא יחסים קבועים, שנוסף לה פתאום רגע ונלקח ממנה רגע אחר.  זה מה שיש עכשיו.... זה כל מה שיש; ים של פרגמנטים, ובתוכו הכתף של אמא הופכת לכרית.
היא, אמא... כלומר הבית, תמיד קוראים לי חזרה. אמא חוזרת ואומרת "בואי, די כבר, תחזרי אלינו" ואני בתורי תמיד תוהה מה זה ה"אלינו" הזה - היא מתכוונת להתחלה כלשהי? אולי היא לא מבינה שקשה לי לחזור להתחלות, הן מתרחקות מכוח עצמן ממני, ממקומן, מרגע הולדתן. אני משתנה, והבית, האנשים מסביבו ואולי גבולותיו הגיאוגרפים עוד מעט יתחלפו.
המבט נפתח, מתבונן ומחפש את המקום, ושוב נסתם בהופעה של אובייקט כלשהו. אני תוהה לגבי משמעות הבית, תוהה לגבי השפה שעיצבה אותו שנדמה כהולכת ומצטמצמת על עצמה, בתוכי, בתוך המרחב הלוקאלי; ומאבדת את משמעותה עם הזמן.

נעאים מדאח
שנה ד'
.
2019