16.9.19
תכנית אקדמית > תואר ראשון > אמנות > גלריה ועבודות בוגרים

אמנות: גלריה ועבודות בוגרים

ע"ש בלנש ורומי שפירו

אמנות, תערוכות גמר 2019
ערבה אסף, .
, 2019, שנה ד', אמנות

רוח דקה נושבת משיריה של המשוררת זלדה. היא מרחפת בקלות בין השכנה והחלבן לבין גרמי שמים ובכולם אותה קדושה ואותה הענווה. יום אחד בעודה צעירה, פגשה זלדה בבית הקפה "זיכל" הירושלמי במשוררת האקספרסיוניסטית הנודעת אלזה לסקר שילר, שהתמקמה בירושלים האדוקה של שנות הארבעים לאחר מסעה הטרוף.
"כי ריח כשפים ואבדון נדף משמלותייך/ וחירות זרה מהממת"* תתאר לאחר מכן זלדה את לסקר שילר חסרת העכבות, שמשכה מבטי לעג מאנשי העיר ונרדפה בידי ילדיהם. באותו היום הביטה בה זלדה פעורת עיניים וביקשה לדבר עם האישה היוקדת, אך חששה פן תחשוף את האש שלה עצמה, שהסוותה היטב תחת חזותה הצנועה, בפני עיניים רבות כל כך.  לשונה קפאה בפיה ורגליה נטעו במקומן.
בטקסט נוסף המתאר את המפגש החד צדדי שנותר בדמיונה, מבכה זלדה: "ידעתי/ שהחמצתי את הרגע הזך/ ביותר/ שבחיי/ ושכמה וכמה היכלות/ ננעלו בפניי לעולם".** בשבועות שלאחר מכן חלתה זלדה מאוד ובהגיעה לבית החולים התבשרה על מותה של לסקר שילר.

כשזלדה מתבוננת לראשונה בלסקר שילר, היא מבחינה באנרגיה העזה של היצירה האופפת אותה, אך גם במחיר הכבד שהיא גובה ממנה. המשחק התמידי בגבולות המציאות והבדיה, מתפרש בעיניה הבוחנות של הנורמה כאי-שפיות.
המשלת יסוד האש לפעולת היצירה, טומנת בחובה את חוק שימור החומר, הקושר בין יצירת דבר חדש לכיליון האחר השווה לו במסתו.
על אף שבמילותיה מקוננת זלדה על יסוד האש, נפרדה נפשה דווקא מן התום, ולא מן היצירה. "רעננת חושים הייתי עד גיחוך"** היא מתארת את עצמה במבט מאוחר על אותה התקופה. אותו המקרה, העיר בנפשה של זלדה שיח פנימי של התפכחות.

*כלה נעלסה/ זלדה, מתוך: 'השוני המרהיב', 1981.
** הפגישה הסודית בקפה זיכל/ זלדה, פורסם בידי עזה צבי, מתוך: 'חדרים', חורף 199.  

ערבה אסף
שנה ד'
.
2019