חדשה

עלה לאוויר גליון מס' 27 של הפרוטוקולים

(03.4.2013)

גיליון מס' 27, אביב 2013, של כתב-העת היסטוריה ותיאוריה: הפרוטוקולים – "האלביתי", פתוח כעת לצפייה באתר בעברית ובאנגלית.

עברית

אנגלית

לעמוד הפרוטוקולים (קישורים לגליונות קודמים) 
 

הגיליון הנוכחי, בעריכתם של איציק בנימיני וגל ונטורה, עוסק במושג "אלביתי" ("Das Unheimliche"), המייצג תחושה שיסודה במוכר, בנהיר שמכבר, במה שהיה בשעתו רגיל, ידידותי, אינטימי, ביתי, והפך למקור לתחושת זרות מעיקה, מבהילה ומבעיתה, המעוררת חרדה לא בשל זרותה אלא דווקא בשל הפן המוכר שלה. מסתו של זיגמונד פרויד "האלביתי"התפרסמה לראשונה בשנת 1919, זמן קצר אחרי תום מלחמת העולם הראשונה ושנה לפני פרסום מסתו הרדיקלית על יצר המוות "מעבר לעקרון העונג". שתי המסות משלימות ומגבות זו את זו מבחינה תאורטית ומתארות יחדיו בעגמומיות מה את הביוגרפיה הנפשית של האדם המודרני ואת אי-יכולתו להיחלץ מהטראומטי ומהנורא. אף שפרויד עצמו לא עסק ב"אלביתי" בהמשך עבודתו, מסה זו נתפסת כיום בתור אחד הטקסטים המכוננים והמשפיעים ביותר בתחומי ביקורת האמנות והתרבות והפילוסופיה הקונטיננטלית. ההגות הפוסט-מודרנית של העשורים האחרונים ביקשה לחקור בדיוק את חוויות הגבוליות המעיקה שמתגשמות בחוויה של האלביתיות, משמע אותם מצבים גבוליים, היברידיים, שיש בהם מן האפלה וההארה בעת ובעונה אחת. בה בעת אפשר לראות את התחזקות ה"אלביתי" גם בתרבות החזותית העכשווית.

את הגיליון פותח מאמרה של ברכה ל. אטינגר "ה'אלביתי' הרחמי, הבזקים של התבייתות יחד ואפקט ה'ביתי'". אחריו מופיעים מאמרו של בנימיני "מועקת הגבר: על האימה מפני הנשיות בעקבות האלביתי של זיגמונד פרויד"; מאמרה של מיטל רז "אלוהים ברא מפלצת: ייצוג הנשיות המפלצתית באמנות העכשווית כאסתטיקה פמיניסטית"; המאמר "המרדף אחר הרוח: על המטפורה הארכאולוגית והפתולוגיה האלביתית בבלט הרומנטי" של ליאורה בינג היידקר; מאמרו של יונתן ונטורה "בקצות האצבעות: הגוף המאוים בעיצוב תעשייתי"; המאמר "יהודי טוב" של יוחאי עתריה; מאמרה של אמה עזריאל גשינסקי, "זהות שנויה: המרכיב האלביתי ביצירותיו של מיכאל סגן-כהן"; ומאמרה של אורנה קסטל "'הבית הוא המקום שבו אני רוצה להיות, אבל אני מניח שאני כבר שם': מסה על אלביתי סינמאנליטי". לצד אלה מכיל הגיליון חלקים מתוך הספר "לפעמים מאבדים אנשים" פרי עטה של עדי שורק, וארבע תערוכות וירטואליות: "שעתיים ביוני" של תמר נסים; "זומבים וניצולים" של רחל מוזס קלאפיש המלווה בטקסט מאת קז'ישטוף וודיצ'קו; "עיניים שלא רואות" של דבורה מורג; ותערוכה של אטינגר בליווי הטקסט "עקבות משתברות: אנימה מינימה" מאת ז'אן פרנסואה ליוטר.