"הסטורי של השואה": הביטוי החזותי של השואה מראשיתו ועד ימינו

באחת מהתייחסויותיו לשואה, קבע הפילוסוף הצרפתי ז'אן פרנסואה ליוטאר כי: "השואה הייתה רעידת אדמה שהחריבה את הסיסמוגרפים שלה". בדברים אלו ביקש ליוטאר לטעון כי השואה היא בבחינת מאורע היסטורי בלתי ניתן לייצוג. שכן הכלים המוכרים עמם משתמשת תרבות המערב בבואה לייצג את העבר קרסו עם הקמתה של אושוויץ. מכאן שכל ניסיון לייצג את השואה הוא עקר, שכן הוא בהכרח יוצר רדוקציה של המאורע שעיקרה צמצמום לתבנית שמסגרתה אינה מאפיינת את משמעותה האותנטית והמלאה של השואה. עם זאת, מאז תמה מלחמת העולם השנייה באירופה והתגלו ממדי רצח העם שביצעו שלטונות הכיבוש הנאציים ביהודי אירופה, נעשו ניסיונות רבים ומגוונים להתמודד עם עצם התרחשותה של השואה. ניסיונות אלו כללו לצד הסברים היסטוריים, גם כאלו שהגיעו מדיסציפלינות אקדמיות אחרת דוגמת פילוסופיה או תיאולוגיה, וניסיונות שפעלו במרחבי שיח ופעולה ציבוריים כגון דת, אומנות ותרבות. כל אלו בקשו לייצג את השואה. דהיינו, להעניק למאורעות ההיסטוריים פרשנות שתכליתה הדגשת ערכים, תובנות או השתקפויות, ניסוחם בפלטפורמה מתאימה והבאתם לשיפוט ובקורת הציבור. קורס זה מבקש, אפוא, לשרטט את גבולות מפת הפעולה של ניסיונות הייצוג השונים תוך בחינה של אופני הביטוי החזותי שלה. כך באמצעות הכרות עם יצירות הגות, אומנות ותרבות שונות, יכירו הסטודנטיות את האופנים בהם נעשה פעולת תרגום תולדות השואה לשפה ויזואלית, שהיא עצמה פרשנות של היוצר על אודות משמעותה. ולאחר מכן יפנו להכרות מעמיקה יותר עם המפעלים והיצירות שהותירו חותם משמעותי בהשתקפותה של השואה בתודעה הציבורית בארץ ובעולם. קטעי עלילה ותיעוד מתוך סרטים ותוכניות טלוויזיה, אתרי הנצחה, מונומנטים ורומנים גרפיים, זאת לצד השלמת רקע היסטורי ותיאורטי על אודות השואה עצמה, הנצחתה ודרכי ההתייחסות המחקרית כלפיה.