מגזין בצלאל | חפצים ודעות קדומות

בספרה "המין השני" (1949) טענה סימון דה-בובאר כי "אישה אינה נולדת אישה – היא נעשית אישה". דה-בובאר סברה שהאישה לומדת את מקומה החברתי דרך נורמות ומנהגים. ואולם, בשנים האחרונות מתברר שהלימוד המגדרי נרכש גם דרך חפצים. חפצים רבים המותאמים לגברים מגבילים את פעילות האישה וכך מבליעים את הנורמה החברתית לפיה הגבר קודם לה.

קרוליין קריאדו-פרז מציגה תופעה זו מבעד למגוון רחב של חפצים בספרה "Invisible Women: Data Bias in a World Designed for Men" (2019). פרז מראה שחפצים שעוצבו בהתאמה לגוף של זכר ממוצע מביאים להשלכות שליליות על נשים. מכוניות, לדוגמה, מאלצות נשים לשבת קרוב יותר להגה כדי להגיע לפדלים, עם משענת זקופה יותר כדי לראות מעבר ללוח המחוונים ועם מרפקים נעולים כדי להגיע להגה. כמו כן, חגורת הבטיחות לא מותאמת להן. כתוצאה, הסיכוי של נשים להיפצע קשה בתאונת דרכים גבוה ב-47% והסיכוי שלהן למות גבוה ב-17% משל גברים. 

גם רוב כלי העבודה בנויים לפי הפרמטרים הפיזיים של גבר ממוצע. מסור חשמלי, מקדח ומברגה, משקפות מגן, כפפות להגנה מחיתוך וכפפות ריתוך לא מתאימים לרוב הנשים ואף מסכנים אותן; לגברים קל ובטוח יותר לטפס בסולם (כיוון שפסיעה של גבר ממוצע גדולה מזו של אישה), לנהוג בטרקטור (משום שהפדלים מוצבים במרחק המתאים לנהיגה של גבר ממוצע) או להרים אתים (משום שמשקל ההרמה מתאים לגוף של גבר ממוצע). גם פסנתרים מיוצרים בהתאמה לכף יד של גבר ממוצע ולכן פסנתרניות מקצועיות סובלות יותר מכאבים ופציעות.

נשים מוצאות את עצמן בעדיפות שנייה גם בתחומי רפואה ובריאות. מכשירי אולטרסונוגרפיה (המשתמשים בגלי קול בתדר גבוה כדי ליצור תמונות של איברים פנימיים) כוללים אלגוריתמים ומודלים לפענוח תמונות – למשל של גודל הלב או עובי דופן כלי הדם – שפותחו בעיקר על סמך גוף גברי. כאשר נשים נבדקות במכשירים אלו, התוצאות פחות מדויקות ולפעמים לא תקפות. מכשירי דפיברילציה (המחזירים קצב לב לפעולה סדירה על ידי מתן שוק חשמלי ללב) עוצבו אף הם על סמך מבנה חזה וגודל לב של גברים ולכן מסכנים נשים. גם תרופות מסוימות (כמו תרופות למחלות לב, שיכוך כאבים או נגד דיכאון) פותחו על סמך ניסויים קליניים שנעשו בעיקר על גברים, כך שהן מספקות תוצאות בלתי רצויות אצל נשים.

עיצוב קובע את אפשרויות הפעולה של האדם בעולם, ולכן מוצרים המותאמים לגברים מביאים להשלכות מרחיקות לכת על נשים. הם מקשים על נשים או מונעים מהן להשתלב ולשגשג במקצועות רבים ולעיתים מסכנים את בריאותן. נשים עשויות להאשים את עצמן בכך שהן לא מסוגלות לבצע מטלה מסוימת או פשוט להימנע מלעשות אותה. אם הן מבקשות עזרה, הן נתפסות כחלשות וכבעלות מסוגלות נמוכה מגברים. סטריאוטיפים כגון "נשים הן נהגות גרועות" או "נשים לא מסוגלות להחזיק כלי עבודה" הם תוצר של הבנייה חברתית-עיצובית – הכלים פשוט אינם מעוצבים עבורן. מסתבר שהנורמה החברתית לפיה נשים הן "המין השני" מוטמעת דרך עיצוב, לא פחות מאשר דרך שפה, פוליטיקה או כלכלה. ובמבט אופטימי, למעצבים ולמעצבות הכוח לשנות את המציאות החומרית, ומכאן שגם לתקן את אי-השוויון המגדרי.

כתבה: ד״ר רביד רובנר
מרצה בתכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי

ההרשמה לתכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בעיצומה, בואו לשמוע עוד ביום הפתוח המקוון לתכניות התואר השני בבצלאל:
מפגש היכרות עם התכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי 
יום שלישי | 24.3.25 | 13:00 | זום
לפרטים נוספים והרשמה

קראו עוד במגזין בצלאל >>