חיבורים חדשים

יום עיון בעקבות תערוכתה של מיכל היימן "התקפות על חיבור", פרי שיתוף פעולה של בצלאל ואוניברסיטת ת"א.

בעקבות תערוכתה של מיכל היימן, "התקפות על חיבור" (אוצר התערוכה: פרופ' מרדכי עומר), שהוצגה עד לאחרונה, במוזיאון תל אביב לאמנות, התקיים יום עיון בשם "חיבורים חדשים", ב-22 באפריל, באולם לולה, בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, באוניברסיטת תל-אביב.
 
מיכל היימן, אמנית, אוצרת, ומרצה בבצלאל, מעלה שאלות ביצירתה אודות הקשר בין החזותי והטקסטואלי, מקומו של הדימוי והדיבוב שלו, וחותרת ביצירתה, מזה 3 עשורים, תחת ההבחנות בין אמנות, צילום, עיון פסיכואנליטי, מחקרים קליניים, אמנות ותרפיה, אנליזה עצמית, ועוד.

באמצעות ארכיון המופעל על ידה כמרחב של קישורי מחשבה (מיצגים, ציורים, שאלות, כותרות, סרטי וידיאו והרצאות), דרך דיבוב תצלומים של 'צלמים לא ידועים' ואחרים, אותם היא מכנסת בקופסאות (ומאוחר יותר מפעילה אותם כמבחני השלכה), או באמצעות מכונה לקריאת סרטים, היא בונה מרחב חדש – חוצה קטגוריות, ליצירת חיבורים חדשים.
 
בתערוכתה "התקפות על חיבור", הציעה היימן מודל חדש לחשיבה טקסטואלית וחזותית, תוך שהיא מדגישה את הזיקות ויחסי הכוח בין האסתטי של האמנות לשיח הפוליטי, המגדרי והפסיכואנליטי.

במיצג וידיאו בשם האב לא הדוד (פרויד/תקרינה), 2008,  יצרה ממנו טקסט חדש, תוך שהיא מקריאה תיאור מקרה של פרויד מתוך מחקרים בהיסטריה (1893-95), ומציגה את  תפקידי פרויד-המטפל, ותפקיד קתרינה, שהוטרדה מינית על ידי אביה.
בעבודה נוספת, המיצג-הרצאה, מבעד לחזותי: מעשה באמנות שמתקיפה חיבורים 2008-1917 , (שמוצגת הן כהרצאה בכנסים פסיכואנליטיים והן כסרט במוזיאון), היימן עושה אנליזה לכתביו ורישומיו של הפסיכואנליטיקאי הבריטי ווילפריד ביון, ויוצרת מרחב מרתק בין תראפיה לאמנות, היסטריה והלם קרב. בתערוכה הוצגו גם עבודות נוספות כמו סדרת סרטי ההנפשה שלישית, והסדרה שדרות ספרים ((MHI. בסדרות אלה, בעזרת טכניקות חדשות של סריקה והנעת תצלומים, טוענת היימן את עבודתה ברבדים ביוגראפיים, מחקריים, ופוליטיים.  

ביום העיון שני מושבים.

במושב הראשון (יו"ר: ד"ר יערה בר און) הדוברות הן:
פרופ' חנה נוה, דיקן הפקולטה לאמנויות, אוניברסיטת תל-אביב, על "המשפחה כדיוקן קבוצתי",
ד"ר גליה בר אור, אוצרת ומנהלת המשכן לאמנות עין חרוד, על יצירתה של מיכל היימן (גם המוקדמת), ועל "ההתהוות הטקסטואלית והחזותית" שלה.
גלית אילת, מנהלת המרכז הישראלי לאמנות דיגיטאלית, חולון, על האמצעים שבאמצעותם שוברת היימן את השתיקה ביצירותיה- הדיבוב, הכנסת דיוקנה ועוד.

במושב השני  (יו"ר ד"ר ענת פלגי), הדוברים הם:
ד"ר ענת פלגי, פסיכואנליטיקאית, על "כמה מילים על החוט המקשר".
ד"ר איתמר לוי, פסיכואנליטיקאי ומבקר אמנות לשעבר, התייחס למיכל היימן ויצירתה בתחומים השונים, כאמנית המחוללת מחשבות.
ד"ר דנה אמיר, פסיכואנליטיקאית, על המופע החוזר של השאלה ביצירתה של היימן, בהרצאה בשם "השאלה כהפעלה של שסע נפשי".
פרופ' גדי אלגזי, ראש החוג להיסטוריה באוניברסיטת תל-אביב, על מחשבותיו בעקבות התקפות על חיבורים.