פרסי מוזיאון ישראל לאמנות ולעיצוב, לשנים 2017 - 2018

מדי שנתיים מוזיאון ישראל, ירושלים מעניק  פרסים בקטגוריות שונות לאמנים מצטיינים ובולטים בתחומם, כהוקרה וכעידוד לפועלם ולעשייתם האמנותית.

פרס סנדברג לאמנות ישראלית לשנת 2018 מוענק לגיל מרקו שני

פרס ביאטריס קולינר לאמן ישראלי צעיר לשנת 2018  מוענק להילה טוני נבוק

פרס אנריקה קבלין לצילום על מפעל חיים לשנת 2018  מוענק לורדי כהנא

פרס ז'ראר לוי לעידוד היצירה בצילום לשנת 2018 מוענק לשבתאי פינצ'בסקי

פרס יעקב פינס לאמן הדפס ישראלי לשנת 2018 מוענק לשרון פוליאקין

מענק סנדברג למחקר בתחומי העיצוב לשנת 2018 מוענק ליפעת קינן-גיא

חמישה מתוך השישה הינם בוגרי ומרצי בצלאל:

גיל מרקו שני          
לצפיה בעבודה:  אוטובוסים 2017 מראה הצבה של התערוכה אוטובוסים מוזיאון ישראל ירושלים צילום דניאל שריף        
עם סיום לימודיו בבצלאל בראשית שנות ה-90 הציג שני את תערוכת היחיד הראשונה שלו במוזיאון ישראל, "סדרני נוי", אשר מיזגה בין נוכחות אנושית לחפצי תצוגה. מאז הוא יוצר בשני שדות: במיצב ובציור. את ציוריו מאפיין קו מתאר סכמטי על רקע אחיד, והם מסמנים התרחשויות, שרבות מהן מבעבעות תחת פני השטח של תרבות מנומסת. מיצביו פורצי הדרך הם התערבויות ארכיטקטוניות מאתגרות ועשויות לעילא השתולות בגוף המוזיאון ובוחנות הנחות יסוד של החוויה המוזיאלית על כל רבדיה. החללים המלאכותיים הללו, ובהם חדרים במלון דרכים, יער גשום, חדר מדרגות לילי או חניון אוטובוסים סגור, הם סביבות ביניים טעונות ועתירות פרטים שנוצרו במיוחד למיצב. בכל פעם מחדש מצליח שני להפתיע את המבקרים בסביבה חדשה חווייתית ורבת יופי שבמראהּ ובשקט המצמית שלה נושאת חרדה, איום ורגשות אחרים. המיצב השאפתני "אוטובוסים" שמוצג כעת במוזיאון ישראל, הוא משיאי יצירתו של שני ומההישגים החשובים בגוף יצירתו העקבי. 

הילה טוני נבוק                            
לצפיה בעבודה מרקיזה 2009 צילום אלעד שריג
הילה טוני נבוק היא אמנית מקורית שפועלת בתחומי הפיסול, המיצב, הווידאו והרישום. יצירתה מפענחת את הקודים הצורניים והאסתטיים, כמו מנסחת את הגנטיקה של תוצרים בייצור המוני המוכרים מחיי היום-יום. כקוסמת היא לוקחת חפצים תעשייתיים, ציבוריים או ביתיים, ממיינת ועורכת אותם כך שמתקבלות קומפוזיציות בעלות ערך אסתטי וצבעוניות מובהקת השאובות מצורות מודרניסטיות. בפעולותיה המגוונות היא מתייחסת לתוצרים תעשייתיים כאל חומר גלם, ובאמצעותו היא מזמינה את הצופים לעצור לרגע ולחוות את יופיים של חפצים שימושיים מוכרים. היא מלהקת אותם כמו היו שחקנים בתיאטרון, טוענת אותם באיכויות פרפורמטיביות, ויוצרת משפטים צורניים מדויקים, משחקיים ורבי הומור.

שבתאי פינצ'בסקי                      
לצפיה בעבודה : תמונתו של סעיד סאלם חסן חבאני 1949 יחיאל שלמה כסאר מהסדרה ,קופסת הנעליים 2015 הזרקת דיו
יצירתו של שבתאי פינצ'בסקי מגלמת יחס מיוחד למקום שהיא נוצרת בו וכרוכה בסוגיות פוליטיות וחברתיות עדכניות. זיקתה לזמננו נובעת גם מהבחירות הצורניות והטכנולוגיות המתקדמות שהאמן עושה בהן שימוש תדיר. פינצ'בסקי מציג מקומות קדושים בירושלים ונופים אחרים בארץ באמצעות שימוש מתוחכם בחומרים דיגיטליים מן הרשת בשילוב חומרים ארכיוניים עלומים, ובתוך כך הוא טומן את נקודת מבטו הביוגרפית באופן מקורי ונגיש. יצירתו אמנם נובעת מצילום, אך מרחיקה לכלים שונים ומגוונים - מווידאו ותכנות ועד לפיסול וסאונד. ביצירתו המיוחדת של פינצ'בסקי טמון פוטנציאל הן בפעולותיו שלו הן בשיתוף-פעולה בינו לבין יוצרים אחרים.

שרון פוליאקין                    
לצפיה בעבודה מסדרת חלון למזרח 2017 תצריב והדפס רשת צילום אבי חי
שרון פוליאקין היא אחת מאמניות ההדפס הבולטות בארץ בשני העשורים האחרונים. באופן יוצא דופן היא החלה את דרכה בתחום ההדפס, וממנו המשיכה אל הציור ואל הפיסול. פוליאקין עבדה כדפסית-אמנית בסדנת ההדפס בירושלים במשך 19 שנים. הניסיון העשיר שצברה בסדנה והמומחיות שפיתחה בתחום התחריט ניכרים בעבודותיה ומעשירים את כוח ההבעה שלהן. את יכולותיה הייחודיות היא רותמת לבחינת החיוניות של תחום בעל מסורת מפוארת בעיניים עכשוויות.

יפעת קינן-גיא                        
לצפיה בסכימה גרפית של חפצים לטיפול פיזיותרפיה מסווגים לפי חדרים בית החולים הדסה הר הצופים 2018
הצעת המחקר של יפעת קינן-גיא עוסקת בבחינת התפתחותה של שפה עיצובית בתחום הטיפול השיקומי; את המחקר היא ביססה על תצפיות במחלקה לפיזיותרפיה בבית-החולים הדסה הר-הצופים. חלק ניכר מהחפצים הייעודיים לטיפול עיצבו המטפלים עצמם, בתהליך של אלתור והמצאה, לעיתים אף ביוזמת המטופלים. האסתטיקה שלהם משקפת שפה ביתית ויום-יומית המנוגדת לחזות הקלינית האופיינית למכשור בבתי-חולים. דרך בחינת החפצים ותפקידם באינטראקציה שבין המטפל למטופל, שואפת קינן-גיא לזהות ולנתח מאפיינים חזותיים ופונקציונליים ולנסח תובנות תאורטיות ומעשיות. בהצעתה היא משלבת מתודות מתחום הבלשנות והסמיוטיקה בשאיפה להבין את השלכות השפה העיצובית על תהליך השיקום. השופטים סברו כי נושא המחקר ראוי וערכי והתרשמו מהידע ומיכולת הניתוח והביצוע של קינן-גיא וכן מראייתה בעיצוב, ובעיקר בעיצוב המכליל, גורם משקם לתועלת החברה.