מהו וואבי-סאבי?

'וואבי-סאבי' הוא מושג אסתטי יפני שסיפח לעצמו משמעויות שונות לאורך השנים, אך למרבה השמחה נותר מעורפל. זהו מושג שהתפתח ביפן בתקופת מוראמצ'י (המאות ה-14-16), שמתאפיינת בהשפעתו של זרם הזן-בודהיזם. המושג מציג בצורה חזותית את הרעיונות הזן-בודהיסטיים של היות הדברים ברי חלוף, זמניים, ארעיים ואינם מושלמים. תפיסה זו מנוגדת לתפיסת היופי האירופאית שנולדה מתוך דבריו של אפלטון, שאמר שהיפה הוא נגזרת של המושלם. חשוב מכך, מונחים אסתטיים יפנים אינם קשורים ישירות לצורה, צבע, קומפוזיציה או יופי, אלא נוצרו כמונחים המביעים ערכים חברתיים ופילוסופיים. רעיון זה הגיע ליפן מסין המסורתית, שבה כל צייר היה שייך קודם כל לזרם פילוסופי (לפני שהיה צייר) ותפקידו היה להביע את הרעיונות של הזרם בצורה חזותית.

כך לדוגמה, המונח האסתטי היפני 'Mono-no-Aware' מביע מלנכוליה, עצב וחמלה אל מול הדברים שחולפים, ומבחינה אסתטית מייצר אמפתיה לתחושת העצב דרך ציור של סירה הנעלמת בערפל, או עלה הנושר בסתיו. באותו אופן, המונח האסתטי 'שיבוי' (Shibui) מתייחס לרעיונות של צניעות, שקט ופשטות או טעם חמוץ ועפיץ של פרי לא בשל. מבחינה אסתטית, מתייחס המונח 'שיבוי' לחשיפת טבעם של הדברים דרך הצגה של התוהו העדין בתוך הסדר, כמו למשל קו צבע עז הבוקע במפתיע מתוך קימונו חד-גוני בקו הצוואר או השרוולים.

באופן דומה, גם המונח 'וואבי-סאבי' מתייחס קודם כל לנושאים רגשיים. המילה 'וואבי' הייתה במקורה מונח ששימש לביקורת שירה מסורתית ומשמעותה דל, דהוי, סגפני, עצוב ובודד כמו חייו של נזיר. המונח 'סאבי' משמעותו חלודה והוא מתייחס לזמן שעובר על האובייקט כשהוא מחליד ומשתנה. המונח 'סאבי' מתייחס לפיזי והחומרי, ואילו 'וואבי' מתייחס למטא-פיזי ולרוחני, וככאלו הם משלימים זה את זה. הם מציגים ביחד את היופי שקיים באובייקטים פשוטים, דלים ודהויים אך בעלי היסטוריה. מונח זה נוצר במקדשים הבודהיסטים כניגוד לאסתטיקה הנוצצת (miyabi) ששלטה ביפן בחצר הקיסרית של אותן שנים. הכלים הפשוטים קיבלו ערך חיובי כיוון שנראו קשורים לעולם פנימי ולתת מודע, ולכן גם בעלי עומק רב. 

המונח התפתח במקדשים כדי לתאר את הרוח והאסתטיקה של טקס התה, שהיה מרכזי בפרקטיקה של הזן-בודהיזם. בטקס זה, מציג המורה את עשיית התה ודרך הסבר על הכלים השונים מעניק למשתתפים שיעור בפילוסופיה ובאסתטיקה של זרם הזן-בודהיזם. אחד ממורי טקס התה הראשונים, מוּרָטָה ג’וּקוֹ (Murata Juko), שינה במאה ה-15 את המנהג שרווח אז — להשתמש בכלי פורצלן יפים ויקרים (ומיובאים מסין) לטקס, והחל להשתמש בכלים של כפריים מקומיים. מאה שנים אחריו, סֶן-נו-רִיקיו (Sen-No-Rikyu), שהיה אמן טקס תה, פיתח גם את הארכיטקטורה ועיצוב הפנים של בית התה כך שיהיה דומה לבקתת איכרים שעשויה מחומרים דלים — קירות בוץ מחוספסים וקורות עץ גולמי. סֶן-נו-רִיקיו השתמש אף הוא בכלים פשוטים וגולמיים. הוא חיפש כלים שהציגו את מגעו החד פעמי של האדם, בעלי צביעה פשוטה ושריפה בטכניקת ראקו (Raku), שיצרה בקעים ושברים בתהליך שריפת האובייקט. זרדים שהוכנסו לתנור תוך כדי השריפה יצרו עשן שיצר פטינה מסוימת שמראה את הזמן וההיסטוריה שעברה על האובייקט.  

תמונה

הבקעים, הסדקים, הפשטות ואי-הסדר של הדברים הביעו את הרעיון הבודהיסטי שכל הדברים הם מקריים, ארעיים, אינם שלמים ואינם מושלמים. לכן, כונו חפצים אלו לא פעם כ"הזן של הדברים".

אחד הנושאים המעניינים במושג הזה הוא הגירתו למערב. בשנות ה-90 של המאה ה-20 התפרסם הספר "וואבי סאבי: לאוֹמנים, למעצבים, למשוררים ולפילוסופים" של לאונרד קורן. על רקע טרנד הדה-קונסטרוקציה ששלט אז בספרות, בפילוסופיה, בארכיטקטורה ובאמנות המערב, הפך בן-לילה המושג 'וואבי-סאבי' אופנתי וכזה שמעצבים ואמנים אוהבים להשתמש בו לתאר את האסתטיקה היפנית. אך למעשה, ה'וואבי-סאבי' רחוק מאוד מרעיונות הדה-קונסטרוקציה של המחשבה הצרפתית והוא רק אחת מתפיסות אסתטיות רבות הקיימות ביפן.

בניסיון להוריד את המונח לרמה החומרית, הוא תורגם לאנגלית למונח 'rustic', וקיבל לכן משמעויות כמו: ישן, טבעי, לא מושלם, מתכלה עם הזמן, גס, מחוספס וכו’. עם זאת, וואבי-סאבי הוא מונח מטא-פיזי בחלקו ולכן יש חלקים בו שהם חסרי הגדרה ביסודם. אי השלמות, שהיא חלק מהותי באסתטיקה שלו, טבועה אם כן, במהותו ובהגדרתו.

לכן, מאחר ובהירות אידיאולוגית או שקיפות אינה היבט חיוני של ה'וואבי-סאבי', הסברת המושג במלואו, כפי שעשה קורן, צמצמה ושיטחה אותו ולמעשה פספסה את משמעותו. הספר של קורן הוא דוגמה מדוע ספרים לא תמיד מרחיבים את הדעת, אלא מובילים לא פעם לקביעת מסגרות נוקשות ולצרות אופקים. חוקרת הדפוס אליזבת' איינשטיין הסבירה לכן, כי בתחילת הדפוס במאה ה-15 קראו אנשים לא פעם רק ספר אחד, והוא עיצב את השקפת עולמם הצרה, וקבעה כי באותה תקופה open books led to closed minds. 'וואבי-סאבי' הוא מונח רגשי שאין להבינו דרך קריאת ספר תיאורטי (ובוודאי לא אחד), אלא דרך שילוב בין תיאוריה ומעשה. 


פרופ' אורי ברטל
ראש המחלקה לתרבות חזותית וחומרית