בין המסורתי לעכשווי: על אולימפיאדה ועיצוב

האולימפיאדה היא מפעל עצום של כסף, ואיפה שיש כסף יש גם עיצוב. עיצוב וספורט הם אמנם חברים ותיקים (לכולנו יש סט של מערכת ספורט מעוצבת באיזשהו אופן של חברות ענק כמו אדידס או נייקי) אך באולימפיאדה הספורט קשור במידה רבה גם ללאומיות ולכן בטקס הפתיחה של האולימפיאדה מנסה כל משלחת להעביר דרך העיצוב של הבגדים שלה גם את המסר הלאומי שלה.

רוב הבגדים הם מסורתיים במידה זו או אחרת ולכן בטקס הפתיחה הפנו הפרשנים.ות את תשומת הלב לפיטה טאופאטופואה (Pita Taufatofua) שנשא את דגל טונגה כאשר הוא לובש בגדים שבטיים (ולכן הוא לא לבוש בחולצה וגופו מרוח בשמן) וייצג עבורם.ן את ז'אנר 'הפרא האציל'. כך היו גם משלחות אחרות כמו למשל המשלחת הפלסטינית שבה הנשים לבשו שמלות מסורתיות רקומות והגברים עטו כאפיה.

בגדים מסורתיים לא מייצגים את התרבות העכשווית ובוודאי לא את חיי הספורטאיות והספורטאים העכשוויים. לכן אולי עדיף להפנות את תשומת הלב לתלבושת של הנבחרת הליברית, המציגה בצורה מהימנה את הצבעים הליבריים וגם את רוח הספורטאים. 

המשלחת הליברית הייתה חייבת למצוא חסות שמכסה הרבה מעבר לעלויות של בגדים – עלויות של כרטיסי טיסה, כסף לשהייה, לאימונים וכו'. נותן החסות נמצא בדמותו של המעצב הליברי-אמריקני מברוקלין — טלפר קלמנס. קלמנס החל כ-DJ בניו-יורק, והתפרסם כאשר עיצב ליין של תיקים שזכה להצלחה רבה. בהמשך פתח מותג אופנה עצמאי ששיתף פעולה עם ׳גאפ׳ ועיצב בגדים לכוכבות כמו ריהאנה

השותפות עם הנבחרת הליברית נוצרה לאחר שעמנואל מטדי, אצן שייצג את ליבריה באולימפיאדת ריו 2016, הקשיב לחברתו מדברת על התיקים של טלפר. מטדי ידע שקלמנס הוא ליברי, והעביר את הרעיון לנספח האולימפי של ליבריה ולמתחרה לשעבר קוטי מואן, שכינה את קלמנס ״אתלט מובחר במרחב שלו, בדיוק כמו שאנחנו״. קלמנס, שמעולם לא עיצב בגדי ספורט, הסכים לתת חסות ויצר, תוך ארבעה חודשים בלבד, כ-70 פריטים — החל מחותלות ובגדי ים, דרך תיקים ועד בגדים לטקס הפתיחה.

התוצאה מציגה שילוב מעניין בין מסורתי לעכשווי ולכן מציגה טוב הרבה יותר את רוח הספורטאים וגם יוצרת להם את המסר השיווקי המדויק.