סריגה ומהפכות

לאחר זמן רב שהייתה נחלתן של סבתות, חזרה הסריגה לחיינו (כחלק מחזרתו הכללית של הקראפט) דרך תמונתו של הקופץ האולימפי טום דלאי שסורג בהפסקה, אך גם דרך סוכני התרבות האלטרנטיבית. מתחילת שנות ה-2000 החלו להופיע ״גרפיטי״ סרוגים על עצים, מיצבים סרוגים של אמנים עכשוויים (כמו גיל יפמן או ג'ים דריין) ואובייקטים סרוגים ככלי מחאה של תנועות נשים. בשנת 2007 אף הוצגה במוזיאון לאמנות ועיצוב בניו יורק התערוכה 'תחרה רדיקלית וסריגה חתרנית' (Subversive Knitting & Radical Lace).

לשימוש בסריגה כפלטפורמה פוליטית יש שורשים היסטוריים. במהפכה הצרפתית סרגו הנשים את מצנפת החירות (Bonnet de la Liberté) שסימלה את המהפכנים (ואף הונצחה על ראשה של מריאן בציור 'החירות מובילה את העם'). המצנפת, שעוצבה כמחווה לכובע האדום (phrygian cap) שסימן את העבדים המשוחררים ברומא, הונצחה גם כאלמנט גראפי בסמל של הסנאט האמריקאי. גם באנגליה הצפינה הסריגה מסרים. לכל כפר הייתה דוגמה משלו שהציגה את מוצאו של האדם שלבש את הסוודר וייצג את הפוליטיקה של הזהויות בין המחוזות השונים. עד היום שמות של דוגמאות סריגה שונות נקראות באנגלית על פי שמות אזורים. 

הסיבה לשימוש החתרני בסריג היו איכויותיו המיוחדות – זהו בגד שכל אחד יכול להכין לבד וחשוב מזה, הוא גמיש ולכן מתאים לכל גוף ואינו ממשטר אותו. איכויות אלו התאימו לאג'נדה של לוחמות פמיניסטיות מהגל השלישי שהפכו אותו לכלי מחאה פוליטי. בשנות ה-90 הייתה זאת תנועת הפאנק הפמיניסטית Riot Grrrl שעודדה נשים להתחיל בעבודות DIY כדי להתנגד לתאגידים. בשנת 2005 סרגו פמיניסטיות רחם ורוד (פרויקט בשם Wombs on Washington) ושלחו לסנטורים בארה"ב עם הכתובת המסר If we knit you a uterus, will you stay out of ours', במטרה לקדם את חוק ההפלות. בשנת 2007 סרגו נשים כובעי גרב (פרויקט בשם Stitch for Senate) ושלחו לסנטורים בארה"ב במטרה לקדם את הנסיגה מעיראק. גל מחאות הסריגה הגיע לשיאו בצעדת הנשים ב-2017 שלבשו את ה-Pussy Hat בתגובה להתבטאויות הפוגעניות של דונלד טראמפ כלפי נשים.

פרויקט ה-Pussy Hat היה יוזמה של התסריטאית קריסטה סוה (Krista Suh) והארכיטקטית ג'יינה צווימן (Janya Zweiman) שהציגו את הוראות הסריגה באתר ייעודי כדי שכל אחת תוכל להוריד אותן ולייצר את הכובע. הכובעים והצעדות הצליחו כל כך שהכובעים הוצגו גם על מסלול תצוגת האופנה של חברת מיסוני (Missoni) ב-2017. בהמשך הופיעו הכובעים על שער המגזין ״טיים״ ו״ניו יורקר״.
 
גם בעולם האופנה עזרה הסריגה לעשות מהפכה. בשנת 1982 ייצרה ריי קאווקובו, מחברת COMMES des GARCONS, את ה-Lace Sweater. קוואקובו טענה אז כי מכונות הסריגה התעשייתיות יוצרת מדים אחידים משעממים שלא מציגים את מגע היד האישי של הסורגת. לכן היא הזינה את ההוראות הממוחשבות למכונות הסריגים, אך שחררה בכל אחת מהן את הברגים (בכל מכונה בורג שונה) כך שלא יכלו לבצע את עבודה שלהם כהלכה. כתוצאה ייצרה כל מכונה סריג אחר, ובזה פתחה קוואקובו את סוגת העיצוב הקונספטואלי של mass imperfection.

לא פחות מעניינת הייתה המהפכה שעשתה הסריגה בעולם המתמטיקה. במשך למעלה ממאה שנה, מתמטיקאים בולטים בכל רחבי העולם ניסו - ולא הצליחו - למצוא דרך לייצג פיזית את המבנה המתמטי המכונה 'חלל היפרבולי' שקימוריו הפרועים דומים לאלה של עלי חסה ושוניות אלמוגים. כאשר המתמטיקאית הלטבית ד"ר דיינה טיימינה (Daina Taimina) ראתה עמיתה נאבקת להכין מודל של הקימורים המורכבים והמסולסלים של מישור היפרבולי מרצועות נייר בסדנה באוניברסיטת קורנל בארה"ב בשנת 1997, היא החליטה לנסות לסרוג אותם במקום. טיימינה למדה לסרוג בילדותה, ולכן חשבה שיהיה קל יותר לייצר צורות מורכבות כאלה על ידי סריגתן בגלל האיכויות התלת-ממדיות של הסריגה. התחושה שלה הייתה נכונה. טיימינה סרגה מאות וריאציות של צורות היפרבוליות בקיץ אחד, שלא רק שאפשרו לאנשים לדמיין את המרחב ההיפרבולי, אלא לחוות איך הוא מרגיש על-ידי נגיעה בצמר הסרוג.

פרופ' אורי ברטל
ראש המחלקה לתרבות חזותית וחומרית בבצלאל