איך נולדו הסימנים לשירותים?

בכל מקום שאליו אנו מגיעים יש שלטים מבוססי סימנים המיידעים או מכוונים אותנו. ישנם סימנים מיוחדים לשדות תעופה, חניונים, מקומות חניה לנכים וכו'. המפורסמים מבין הסמלים האלו הם כנראה שלטי שרותי הגברים והנשים, המסבירים לכל מגדר איזה שירותים הוקצו לו. השלטים נראים ברורים כל-כך שאנו לוקחים אותם כמובנים מאליהם. אך מתי הומצאו, ואיזו אידיאולוגיה מוטמעת בהם?  

סימנים אלו נקראים איזוטיפ (קיצור של ISOTPE = International System of Typographic Picture Education) והם שפה של סמלים שפותחה על ידי אוטו ומארי ניאורת' (Neurath) בשנות העשרים של המאה העשרים כדי להיות שפה גרפית אוניברסלית שתעבור את כל מחסומי השפה והאוריינות, ותאפשר לאנשים מכל הגזעים, המעמדות והרקעים לשתף רעיונות באופן שווה. כחלק מאמונתם ברעיונות המודרניסטיים והסוציאליסטיים של שוויון אוניברסלי, הם רצו להעביר מידע על שינויים פוליטיים וכלכליים מורכבים לכמה שיותר אנשים, במיוחד לאלה שלא יכלו לקרוא עיתונים, או להרשות לעצמם לקנות אותם. תחת הרעיון של "מילים מבדלות, תמונות מאחדות" פיתחו הזוג ניאורת' שפה חדשה ופשוטה מאוד בצורה של סמלים שיכולים לייצג רעיונות מופשטים. השפה שהמציאו יצרה סוגה חדשה של עיצוב גרפי שהשפיעה באופן מכריע על עיצוב המידע במאה העשרים. בשנת 1923, פתח אוטו ניאורת' את מוזיאון החברה והכלכלה בוינה שהפך למוזיאון חינוכי. במוזיאון עבדו צוות של היסטוריונים, סטטיסטיקאים, כלכלנים ומתמטיקאים שזיהו, אספו ועיבדו מידע רלוונטי. מידע זה עובד לנרטיבים חזותיים על ידי מעצבים. הצוות פיתח ספרים, חוברות, כרזות ותערוכות נודדות ברחבי אוסטריה (כולם על טהרת הסימנים) כדי לידע אנשים על התפתחויות חברתיות, פוליטיות וכלכליות חשובות כגון בחירות, מגיפות, אבטלה וכיצד ניתן היה להשפיע על חייהם. לימים הוציאו הזוג גם סדרות של ספרי חינוך שכל אחד מהם שילב טקסט ודימויים כדי להסביר נושאים מורכבים באופן מרתק כמו לדוגמה "האדם המודרני בהתהוות" (Modern Man in Making).

השפה החזותית הזאת הצליחה כל כך עד שהשפיעה על מדינות רבות שלקחו על עצמן פרויקטים דומים. בסוף שנות החמישים ותחילת שנות השישים הייתה זו אנגליה שנתנה למעצבים ג'וק קיניר ומרגרט קלברט (Jock Kinneir and Margaret Calvert) לייצר מערכת תמרורים לכבישים המהירים בבריטניה. על ידי שילוב בין כיתוב, צבעים, צורות וסמלים יצר הצמד מערכת תמרורים שכיום ניתן לראות אותה בכל העולם. היפנים שאירחו את האולימפיאדה בשנת 1964 עמדו בפני בעיית השפה והיו צריכים לייצר מערכת סמלים שתעבוד עבור כל האנשים מהמדינות השונות שהגיעו לאולימפיאדה. הם העניקו את המשימה לקטסומי מסארו (Katsumi Masaru) שיצר לראשונה מערכת של סמלים לענפי הספורט לאולימפיאדות. מאסארו יצר אייקונים מינימליים כל כך שאם היינו מנסים להוריד מהם חלק מסוים היו נשארים חסרי משמעות.

גם האמריקאים תרמו למאמץ. בשנת 1974 שכר משרד התחבורה האמריקני את חברת העיצוב Cook & Shanosky Associates כדי ליצור 50 סמלים למרחב הציבורי המשמשים כיום למציאת עזרה ראשונה, מלון או מסעדה. בין הסמלים האלו היו גם סמלי השירותים לגברים ולנשים.

אייקונים אלו היו שייכים לתקופה המודרנית וכמו רוב העיצוב מאותה תקופה, הם היו נקיים, מינימליסטיים, אוניברסליים, על-זמניים ובעלי אידיאולוגיה של שוויון. אך עם פרוץ הרעיונות הפוסט-מודרניים, היו אלו דווקא האייקונים של השירותים שעוררו את המחאות הגדולות ביותר. אין זה מפתיע כיוון ששירותים ציבוריים היוו תמיד מרחב דיון על זכויות אזרח וחוסר שוויון. כך קרה במקרה של הפרדה גזעית שהייתה נהוגה בארה"ב או במקרה של שירותים נגישים. ואכן, עם התגוונות החברה וההבנה שיש מגדרים חדשים ברצף שבין גבר ואישה כמו א-בינאריים או טראנסים/יות החלו מחאות על ההפרדה המגדרית הבינארית שיצרו האייקונים. וכך ברוח הזמן, נוספו לשפת הסימנים עוד אייקונים של שירותים לכל המגדרים (Gender Neutral Toilet) שיעניקו את השוויון הדרוש, דבר שמציג את כוחם של העיצוב המודרניסטי ושל שפת הסימנים להכיל נושאים מורכבים כמו שראו זאת בחזונם אוטו ומארי נויארת'.

פרופ' אורי ברטל
ראש המחלקה לתרבות חזותית וחומרית בבצלאל