עבודתה של עבודת האמנות

מהי בדיוק העבודה שמתרחשת בעבודת האמנות? אפשר כמובן לומר שמדובר בעמלנות – הלעתים סיזיפית – שמשקיע האמן.ית ביצירתו.ה, בין אם מדובר למשל בחציבה באבן במקרה של פיסול, או במשיכות מכחול במקרה של ציור. אך הפילוסוף הגרמני מרטין היידגר – במסתו "על מקור עבודת האמנות" –  היה הראשון שהעניק לעבודה שמתרחשת באמנות משמעות פנומנולוגית: מלבד החציבה באבן ומשיכות המכחול עצמן, העבודה שמתרחשת באמנות היא זו של חשיפת האמת, קרי, של חילוץ הדבר המתואר בה מההסתרה שבה הוא נתון והצבתו במרחב המואר של האמת, שאותו מכנה היידגר בשם "המִפְתַח" (The Open). יחד עם הדבר עצמו, מה שמופיע במפתח של עבודת האמנות הוא גם העולם על מכלול הקשריו שבו נתון הדבר שמתואר בה. במובן זה, העבודה שמתרחשת בעבודת האמנות היא פחות של האמן.ית שיוצר.ת אותה ויותר של העבודה עצמה, שכמו עושה שימוש בכישרון האמן.ית כדי להנכיח את הדבר שמופיע בה.

הדוגמה המפורסמת שאליה מתייחס היידגר היא הציור "נעלי איכרים" של ואן-גוך. דבריות הדבר שנקרא נעליים אינה נחשפת בחקירתן התיאורטית אלא בשימוש היומיומי בהן. יחד עם דבריות הדבר שנקרא נעליים נחשף בציור גם העולם שאליו הן שייכות. זהו עולם האיכרות, על העצב והשמחה שבו, ועל הדאגה והתקווה שמפעמות בו. בכך יוצא היידגר כנגד עקרון המימזיס, ששלט במחשבה על האמנות מאז אפלטון. האמנות, אומר לנו היידגר, אינה הייצוג של הדבר, אלא ההופעה שלו בפועל. במובן זה, הנעליים שמופיעות בציור של ואן-גוך יותר אמתיות מהנעליים שקיימות במציאות.
 
כפי שחשף מבקר האמנות היהודי-אמריקאי מאיר שפירו, הנעליים שמופיעות בציור של ואן-גוך כלל אינן שייכות לאיכר כלשהו אלא לואן-גוך עצמו, שלא הילך בהן בשדות הבוציים של עמק הריין אלא ברחובות המצוחצחים של פריז. אולם בטעות עובדתית זו, כל כמה שתהא נכונה, אין כדי לשלול את עוצמת הטיעון של היידגר, שמאלץ אותנו לסטות מהנתיב הסלול של הפרשנות המסורתית לאמנות, ולשאול מחדש אודות טבע העבודה שמתרחשת בה.

פרופ' דרור פימנטל
מרצה במחלקה לתרבות חזותית וחומרית