חדשות בצלאל
أخبار بتسلئيل
Bezalel News
סמלים במחלוקת
פורסם ב
4.5.22
יום העצמאות הוא חג של הסמלים הלאומיים: סמל המדינה, הדגל, כרזות יום העצמאות המסורתיות ואפילו השטרות הלאומיים. אנו מעלים אותם על ראש שמחתנו, מרבים לספר בסיפור יצירתם, לעסוק במרכיביהם ובלבטים הרבים שליוו את תהליך בחירתם. אך אותם סמלים שאין לנו כל ספק היום ביחס לצורתם ולנחיצותם, זכו לקיתונות של ביקורת עם פרסום דבר בחירתם.
אחרי ההכרזה הרשמית על סמל המדינה, שעוצב על ידי גבריאל ומקסים שמיר, לא אחרו להגיע התגובות הנוקבות: ״הצעה זאת [...] היא זוועה מבחינה אסתטית,״ הזדעק גרשום שוקן, עורך עיתון ״הארץ״, ״ואם סמל זה יתנוסס בימים הקרובים מעל האסיפה המכוננת [...] הרי בכך תהיה הפגנה בקנה מידה עולמי לחוסר הטעם ולחוסר התרבות״. שוקן מרחיב ומנמק: ״[...] שני ענפי זית עצומים, [ו]עליהם דומים יותר לחרבות מאשר לעלי העץ, שהוא סמל השלום. החלל הריק מעל למנורה מכוער ביותר, והוא מעיד על חוסר האונים הגמור של מחבר הסמל. המלה ׳ישראל׳ כתובה באותיות המעידות על בורות מוחלטת של בעל המלאכה בענייני טיפוגרפיה עברית.״
לא רק האסתטיקה הדאיגה את המבקרים, גם טיב המקורות שעליהם נסמכו המעצבים היה מושא לביקורת. גבריאל טלפיר, עורך כתב העת ״גזית״, הלין על הנטייה המוגזמת להתבסס על גילויים ארכאולוגיים: ״האמת היא שהארכיאולוגיה היא מכת המדינה ושלטונותיה, ברם הגיע הזמן להתנער ממקסם שווא זה. אנו מצווים למצוא ערכים חדשים לצרכי המדינה.״ הוא גם דרש להחליף את הסמל: ״בכל מחיר יש לשנות את צורת הסמל [...] אין הוא ישראלי, ריח של גויות נישא ממנו. קבלת סמל זה כפי שהוא היא תעודת עניות לא רק לאלה שטיפלו בעניין, אלא לכל האמנים בארץ, לכל המוסדות האמנותיים שאם חי בהם איזה רגש של גאווה עליהם להתקומם להמטיר מכתבים ותזכירים על חברי הכנסת, שלמען השם, ישנו ויתקנו את הסמל.״
הסמל, כידוע, לא הוחלף, אבל בתקופה שבה סמלים מוחלפים מתעדכנים ומשתדרגים, ומיתוג מחודש מסייע לגופים פרטיים, מסחריים וממשלתיים לשקם את תדמיתם, נשאלות השאלות — האם מה שמסייע לחברות מסחריות עשוי לעזור גם לאומות? האם גם מדינות יכולות וצריכות לעדכן את הסמלים שלהן בהתאם לרוח הזמן? איך היה נראה הסמל לו עוצב היום? ועד כמה נצחיים הסמלים הלאומיים של עם הנצח?
לא רק האסתטיקה הדאיגה את המבקרים, גם טיב המקורות שעליהם נסמכו המעצבים היה מושא לביקורת. גבריאל טלפיר, עורך כתב העת ״גזית״, הלין על הנטייה המוגזמת להתבסס על גילויים ארכאולוגיים: ״האמת היא שהארכיאולוגיה היא מכת המדינה ושלטונותיה, ברם הגיע הזמן להתנער ממקסם שווא זה. אנו מצווים למצוא ערכים חדשים לצרכי המדינה.״ הוא גם דרש להחליף את הסמל: ״בכל מחיר יש לשנות את צורת הסמל [...] אין הוא ישראלי, ריח של גויות נישא ממנו. קבלת סמל זה כפי שהוא היא תעודת עניות לא רק לאלה שטיפלו בעניין, אלא לכל האמנים בארץ, לכל המוסדות האמנותיים שאם חי בהם איזה רגש של גאווה עליהם להתקומם להמטיר מכתבים ותזכירים על חברי הכנסת, שלמען השם, ישנו ויתקנו את הסמל.״
הסמל, כידוע, לא הוחלף, אבל בתקופה שבה סמלים מוחלפים מתעדכנים ומשתדרגים, ומיתוג מחודש מסייע לגופים פרטיים, מסחריים וממשלתיים לשקם את תדמיתם, נשאלות השאלות — האם מה שמסייע לחברות מסחריות עשוי לעזור גם לאומות? האם גם מדינות יכולות וצריכות לעדכן את הסמלים שלהן בהתאם לרוח הזמן? איך היה נראה הסמל לו עוצב היום? ועד כמה נצחיים הסמלים הלאומיים של עם הנצח?
סתו אקסנפלד
מרצה במחלקה לתרבות חזותית וחומרית
מרצה במחלקה לתרבות חזותית וחומרית
