קוסאמה יואואי, סקס ולואי וויטון

קוסאמה היא אמנית שהדברים שהיא עושה הם יפים ודקורטיביים (מילים שאסור להשתמש בהן כאשר מדברים על אמנות) בנוסף לזה שהם מדויקים (מילה שחייבים להשתמש בה כאשר מדברים על אמנות עכשווית), ולכן מתאים היה שתעצב קולקציה לחברת אופנה. שיתוף הפעולה הכי מוכר של קוסאמה יאיואי הוא עם מעצב האופנה מארק ג'ייקובס מלואי וויטון ב-2012. חברת האופנה הצרפתית לואי וויטון מוכרת 41% מהסחורה שלה לאסיה, ומאחר שמגזיני האופנה של אסיה והצרכנים.ות במדינות אסיה השונות נושאים.ות את עיניהם.ן לטרנדים ולסגנון היפני, אין זה פלא שלואי וויטון ביקשו מקוסאמה יאיואי לעצב להם קולקצית קפסולה.

קוסאמה עיצבה ללואי וויטון תיקים, שמלות, נעלים, את עיצוב הפנים והחוץ של החנות וגם את חלונות הראווה. זה נראה דקורטיבי מאוד ומפתה לקנייה (ביחוד בגלל השילוב של אופנה ואמנות במהדורה מוגבלת) אבל קוסאמה היא גם אמנית ביקורתית ולכן ידעה להכניס את העולם האפל שלה היישר ללב של הקהל הבורגני.  

אחד הנושאים שעולים בעבודותיה הוא האובססיה שלה למין. בראיון היא מסבירה "אני לא אוהבת סקס. הייתה לי אובססיה למין. כשהייתי ילדה לאבי היו מאהבות ואמא שלי שלחה אותי לרגל אחריו.... לא רציתי לקיים יחסי מין עם אף אחד במשך שנים [...] האובססיה המינית והפחד ממין יושבים בי זה לצד זה".

האובססיה הזאת באה לידי ביטוי בעבודותיה בפיסול של צורות פאליות שיוצאות מאובייקטים שונים – נעלים, ספה, קרש-גיהוץ וסירת משוטים. הצורות הפאליות סירסו את האובייקטים מהפונקציה שלהם. קוסאמה טענה אז שהיא מפסלת את הצורות הפאליות האלו כדי להתגבר על הפחד והדחייה שלה מסקס כחלק מהריפוי שלה. 

בשנים האחרונות שינתה קוסאמה את צורת האובייקט הפאלי והציגה אותו כזרועות של תמנון. כך למשל בציור שלה "אובססיית סקס" משנת 1992. 

קוסאמה מציגה זאת כך כיוון שבאמנות יפנית משמשות רגלי תמנונים כסימן לאובייקט פאלי, בדומה לתיאורו של פרויד שנחש מסמל בתרבות המערב את איבר המין הגברי. אפשר לראות את זה כבר בתמונות מהמאה ה-19 כמו ציורו של הוקסאי "חלומה של אשת הדייג" שמציג פנטזיה של אישה שעושה סקס עם תמנונים. הרעיון הזה התפתח בתרבות הפופולארית היפנית באנימציות ארוטיות יפניות מז'אנר שנקרא tentacles erotica. ז'אנר זה מציג סקס אלים (ולא פעם אונס) של נשים על-ידי יצורים בעלי רגלי תמנונים ונראה שמייצג בצורה די מדויקת את החרדה של קוסאמה ממין. 

קוסאמה שואבת את הסימבול הזה מהאמנות ומהתרבות הפופולארית היפנית ובמסווה של אובייקט פיסולי יפה ודקורטיבי היא מציגה בחלונות הראווה של לואי וויטון סצנה אימתנית – דמותה כאישה זקנה עומדת במרכז של מקבץ זרועות פאליות שידועות באלימות שלהן כלפי נשים. סצנת האימה הזאת מוצגת בחלון ראווה, ומספרת את דעתה על חברת הראווה ותרבות הצריכה שבשבילה היא גם פלטפורמה להציג את עבודותיה וגם מושא לביקורת אודות האלימות של חברת הצריכה ומוצריה על נפש האדם.    

פרופ׳ אורי ברטל
ראש המחלקה לתרבות חזותית וחומרית