חדשות בצלאל
أخبار بتسلئيل
Bezalel News
עיצוב והמהפכה הגאה
בשנת 2011 התחיל בתל-אביב ליין חדש של מסיבות גייז בשם 'אריסה', שהשמיע מוזיקה מזרחית. המסיבות, שהחלו כבדיחה, העניקו מקום לקהל להט"בי שלא מצא עד אז מקום בקהילה הלהט"בית. הליין החדש הוציא וידיאו-קליפים תחת כותרות כמו "פה זה לא אירופה".
הוידיאו-קליפים, שהפכו ויראליים ועוררו סערה גדולה, הצליחו לעזור לנערות ולנערים לצאת מהארון והניעו עוד שלב במהפכה הגאה הישראלית - אחת מהמהפכות החברתיות הכי מוצלחות שהיו בישראל.
גם בעולם הייתה התקשורת החזותית אחת המנועים של המהפכה הגאה לאורך השנים. הסמלים השונים עיצבו את הנראות שלה ועזרו לאנשים רבים להגדיר את זהותם ויותר מכך - להוציא את חיי הקהילה מפעילות מאחורי דלתיים סגורות למרחב הציבורי. הסמלים היו:
המשולש הוורוד שבו סימנו הנאצים הומואים במחנות ריכוז והפך לסמל של שחרור מדיכוי:
הסימן 'Greek Lambada' שעיצב טום דואר בשביל ה-Gay Activist Alliance, והפך לסמל בינלאומי של זכויות להט"ב בעולם:
Lambda flags - gay pride
וכמובן - דגל הגאווה שעוצב על ידי גילברט בייקר בשנת 1978 כדגל שמציין תקווה ואופטימיות לקהילה:
זו לא הפעם הראשונה שלוגואים, סמלים או ווידיאו-קליפים מניעים מהפכות חברתיות. עשור אחד לפני המהפכה הגאה, התרחשה בארה"ב ה"מהפכה השחורה" שלוותה אף היא בסמלים שעזרו לקדם אותה. הפעילים של תנועת "הפנתרים השחורים", התנועה לשחרור אפרו-אמריקאי שהחלה לפעול בשנות השישים, לבשו רק בגדים שחורים. המאבק לווה בלוגו גרפי של פנתר שחור שמסתער קדימה ובסימן של אגרוף מורם שחיבר את התנועה להיסטוריה של 3000 שנה.
מקורו של האגרוף המורם הוא באלה השומרית אישתר, אלת האהבה, המלחמה, המין והפוריות, שהשתמשה בסימן זה לבטא את עמדתה כנגד אלימות. סמל זה אומץ על ידי תנועות מהפכניות רבות במאה ה-20, כמו מהפכת הסטודנטים של 1968 בפריז והתנועה הפמיניסטית. הוא שימש גם לפני חודשים מספר בהפגנות האפרו-אמריקאיים של "Black Lives Matter" בארה"ב כסמל התנגדות לדיכוי וגאווה ברדיקליזם.
המעצב שליווה את תנועת ההתנגדות השחורה היה אמורי דאגלס שהיה הארט-דירקטור של המגזין The Black Panther - המגזין הרשמי של המפלגה השחורה והעיתון השחור המצליח ביותר בכל הזמנים. דגלאס עיצב מאות דימוים ופוסטרים שהגיעו לקהילה השחורה בארה"ב והניעו אותה לפעולה. בעיתון הוא הציג את האומץ של קורבנות המאבק לזכויות האדם, את מאבק הנשים השחורות ואת ההתנהלות האלימה של השלטונות. הסגנון הגרפי שלו, ששילב קונטור גס עם צבע בהיר ונקרא בזמנו "שיק ראדיקלי", יצר זהות חזותית מהפכנית שהפכה מזוהה עם המאבק השחור.
