נפנוף שלום למלכה – על מחוות היד המורמת מאז הקיסר אאוגוסטוס עד מיס אמריקה

חיפוש פשוט בגוגל של צמד המלים “waving queen” מניב שלל דימויים דומים להפליא. המלכה היא כמובן הוד מעלתה אליזבת השנייה. שום מלכה אחרת אינה מופיעה בדף החיפוש. על החליפה החד-צבעית, הכובע התואם, תיק היד השחור, שרשרת הפנינים וסיכת הדש חולשת יד ימין עטוית הכפפה המנופפת לשלום להמונים באשר הם. פסלוני פלסטיק, המציגים אותה בזו המחווה ומוּנָעים על-ידי אנרגיה סולרית, נמכרים (ובוודאי ימשיכו להימכר) בהמוניהם. קצת שמש (מצרך נדיר למדי במכורתה של המלכה המנוחה) או מנורת שולחן, והיד יוצאת לפעולה. גם קמילה, קייט ומייגן, ואפילו שארלוט הקטנה, מרבות לנופף בידיהן. ובכל זאת, נפנוף היד של אליזבת הפך לסמלה המסחרי. מאז לכתה לעולמה הוצפה הרשת בסרטונים המוקדשים לשבעים שנות נפנוף.

אז, מה יש במחווה הזו, שהיא בה בעת אינדיקטיבית כל-כך (וזכתה לכינוי Royal Wave) ונפוצה כל-כך? ההיסטוריה ארוכה, מורכבת ולא בהכרח חד-משמעית. מכל מקום, יש לתת את הדעת על צמד מושגים ועל הקשרים המורכבים ביניהם: הצדעה (saluting) ונפנוף לאמירת שלום (waving). אאוגוסטוס, ראשון הקיסרים הרומיים (63 לפנה"ס – 14 לספירה), נצור בתודעה העולמית בזכות פסל שלו, המוכר כפסל אאוגוסטוס מפרימה פורטה (המאה הראשונה לספירה). הוא מוצג בו כשהוא עוטה שריון מלחמה, יחף, מבטו נחוש והוא נושא את ידו הימנית מעלה תוך זקירת האצבע המורה. משמעויותיה של המחווה מגוונות, כשם שהן כרוכות האחת בשניה: סמכות, כוח מוחלט בחסות אלוהית, נשיאת מסר לגייסות הצבאיים, פנייה למקבלי הפנים בטקסי הגעה לעיר ברחבי הקיסרות והבעת הסכמה. בהקשרים רחבים נוכל לדבר על ברכה והוראה במובנים השונים שלהם (הוראה במובן של לימוד והוראה במובן של ציווי). מקורה של המחווה בייצוגים אטרוסקיים של הנואם (orator). אבל, בעיקר היא מוכרת בזכות השימוש התכוף שעשו בה מנהיגים לאורך הדורות, כל אימת שהופיעו קבל עם ועולם וביקשו להנכיח את עצמם כשליטים בעלי עוצמה ולגיטימיות שאין לערער עליה. לעתים, הם יבקשו לרפרר ישירות לקיסרות הרומית. מי אמר.ה מוסוליני, ולא קיבל.ה? ככל שהדבר נוגע במחוות הנפנוף לשלום (במובן של hello ו-goodbye כאחת), הרי שמקורה של זו במאה ה-18, אבל ברור שהיא חוזרת לאחור להצדעה הצבאית ולמנהג הרומי האמור. במהלך השנים זכתה המחווה למיני גרסאות הנוגעות באופן החזקת הזרוע (ישרה או כפופה, מורמת או מקבילה לקרקע), מפרק כף היד (יציב או מתנועע), כף היד עצמה (פונה פנימה או החוצה) והאצבעות (כפופות או זקורות). בהתאם, היא משדרת מגוון של מסרים הנעים בין שתלטנות לחיבה ובין תוקפנות לאלגנטיות.

די אם נזכיר בהקשר זה את תנועת מועל היד הנאצית, מצד אחד, או את הנפנוף האלגנטי של כל מלכות יופי ברחבי הגלובוס, מצד שני. אלו מחרחרי מלחמה ואלו מבקשות להביא שלום עולמי.

ובינתיים, ניתן לצפות באינספור סרטונים המבהירים לנו איך לנופף כמו בני מלוכה או כמו מיס אמריקה. ראו, למשל:
 Royal Wave: How Do the Royals Do It?
Beauty Tips From Miss USA: How to Wave, Walk and Work It!

וכמובן, יש להזכיר את האימוג'י של כף היד הפרושה לשלום. תהא הגרסא אשר תהא, מדובר בדוגמאות מופתיות למחוות לא מלוליות ולתקשורת חזותית שנעה בין החושי לתפיסתי – בין מה שהתגובה אליו אינטואיטיבית למה שמחייב היכרות עם מוסכמות תרבותיות.

תמונה

קראו עוד במגזין המחלקה >>

ד״ר נעמי מאירי-דן 
מרצה במחלקה לתרבות חזותית וחומרית