מונדיאל, עיצוב הכדור ותיאוריית השחקן

המונדיאל הוא אירוע הספורט הפופולארי בעולם. הוא נצפה על ידי הכי הרבה אנשים בעולם, יש לו אימפקט רגשי עצום ומעורב בו מוניטין של שחקנים ושל מדינות. מוניטין זה יכול להיבנות או להיהרס בהרף עין ולכן יש חשיבות עצומה למשחק הוגן. את ההוגנות במשחק מבטיחים החוקים והשופטים אבל גם לעיצוב יש תפקיד משמעותי בזה – כמו למשל עיצוב הכדור. אבל כמה כבר קשה לעצב כדור עגול?
איפיון העיצוב של הכדור פשוט – ככל שהכדור חלק יותר ועגול יותר כך הוא יגיב בצורה דומה ונכונה למגע הרגל של השחקן ויבצע את כוונתו. הכדור צריך לספוג כמה שפחות נוזלים בשביל שלא יהיו שינויים במשקל שלו במשך המשחק. אבל בעוד האיפיון שלו ברור הרי שייצור הכדור מסובך יותר.
 
במשך שנים רבות שיחקו הכדורגלנים עם כדור שמורכב מ 18 חתיכות של עור תפור. אבל במונדיאל של 1966 התלוננו אנשים רבים שהם לא יכולים לעקוב אחרי הכדור שהיה בעל צבע אחד על מכשירי הטלוויזיה השחור לבן שלהם. ואז ביקשה פיפ"א מאדידס לעצב כדור שיש לו "אישיות" טלוויזיונית. התוצאה הייתה הכדור שנקרא טלסטאר (Telestar) שהיה עשוי מ 12 מחומשים בצבע שחור ו- 20 משושים בצבע לבן. הכדור נכנס לשימוש במונדיאל של 1970 במקסיקו והיה פולארי מאוד. הוא התאים לשחקנים אבל גם נראה היטב על מסכי הטלוויזיה.
 
אבל בשנת 1982 באליפות העולם בספרד יצרה אדידס כדור שנקרא טנגו אספניה (Tango Espana) הכדור שהיה עם פנימית מתחת לתפרים התחכך כאשר בעטו בו והיה צריך להחליף אותו כמה פעמים במהלך המשחק. מה שפגע במהלך המשחק ועצבן אנשים רבים החל משחקנים ועד צופים. בשנת 1994 במונדיאל בארה"ב עיצבה אדידס את הקואסטרה בול (Questra Ball). זה היה כדור עם ציפוי חדש של פוליאוריתן מוקצף שהפך את הכדור למהיר יותר במעופו והשחקנים אמרו שזה עזר להם להבקיע יותר שערים. בטורניר בגרמניה בשנת 2006 הם עיצבו את הטימגייסט+ (Teamgeist+) שהיה בעל אותו אפקט. הכדור היה עשוי מ 14 חתיכות שמורכבות ביחד על ידי טכנולוגיה של חימום (בניגוד לתפרים המסורתיים) כדי ליצור כדור שהוא חלק יותר ולא סופג מים. השחקנים ממש אהבו אותו אבל השוערים התלוננו שהוא עף בצורה לא יציבה ולא סדירה בגלל שהוא קל מדי ושהוא מתחלק להם מהידיים כיוון שהיה חלק מדי. הכדורים האלו שינו את המשחקים אבל לא פגעו ברעיון של משחק הוגן, כי לכל השחקנים היה את אותו יתרון או אותו חיסרון.
אבל המונדיאל של 2010 שהיה בדרום אפריקה היה שונה. מיד אחרי שהטורניר התחיל השוערים החלו להתלונן שהכדור ג'בולאני (Jabulani) ("לחגוג" בשפת הזולו) היה קופצני מדי. אי אפשר היה לסובב אותו וכאשר התרומם לאוויר סטה ממסלולו. שוערים אמרו שהכדור מעט באוויר כמו בלון ולכן מקשה על חיזוי המסלול שלו. הם טענו גם שהוא מסתובב בצורה לא סדירה ומחליק מהיד. השחקנים אמרו שלאחר בעיטה, הכדור עובר מרחק קצר יותר ממה שהתכוונו ואז עוצר באוויר וצונח באמצע מעופו.

באופן אירוני, הג'בולאני היה הכדור העגול ביותר ובעל הצורה האירודינמית שעוצב אי-פעם. בנוסף הייתה לו עוד בעיה לא צפויה. הוא הגיב להבדלים בדחיסות האוויר בין הגבהים השונים בערים שבהם נערך המשחק –יוהנסבורג וקייפ-טאון. כאשר שיחקו ביוהנסבורג (שהיא גבוהה יותר) הכדור סטה יותר ממסלולו ועף לגבהים גבוהים לעומת הביצועים שלו במשחקים שהתרחשו בקייפטאון. מאחר והכדור התנהל באופן שונה בערים שונות, הרי שהשוערים לא היו יכולים לצפות את המעוף של הכדור. במיוחד שהקבוצות טסו ממקום למקום למשחק הבא שלהם. ולכן לקבוצה ששינתה גבהים בין משחקים היה חיסרון בולט לעומת אחת שלא שינתה את הגובה שלה, והכישלון ליצר כדור שהיה יכול להתגבר על אתגר כזה היווה בעיה של משחק לא-הוגן.
 
ב 2022 בקאטר עוצב כדור בשם Al Rihla ("המסע" בערבית). עוד כדור עוצב במיוחד לגמר בין צרפת וארגנטינה ונקרא Al Hilm - "החלום". הוא יוצר מ 20 פאנלים של משולשים גדולים וקטנים. הכדור נצבע בדיו על בסיס מים ודבק והיה חלק יותר מהכדור הקודמים כך שיהיה בעל עיצוב אירודינמי ויעוף בצורה מהירה.  
הכדור, שנבדק במעבדות רוח, עוצב כך יעוף בצורה אחידה ומדויקת, ללא סטיות לא צפויות, שיוכל להחזיק את האוויר לאורך המשחק ובפעם הראשונה הכיל גם טכנולוגיה דיגיטאלית. בתוך הכדור נשתל סנסור ששולח מידע שונה על מיקומו והזווית שלו במשך 500 פעם בשנייה כדי שאפשר יהיה לבדוק את השיפוט מנקודת המבט של הכדור.

השפעתו השונה של הכדור והשפעתו את המשחק מציגים את תיאורית השחקן-רשת של ברונו לאטור על התפקיד האקטיבי שיש לאובייקטים כחלק מהרשת של הפעולות והתוצאה הסופית. למרות שהאובייקטים נראים פאסיביים ועומדים לשירותנו, הרי שלאטור הראה כיצד יש להם לא פעם השפעה לא מועטה על מהלך החיים שלנו.

פרופ׳ אורי ברטל
מרצה במחלקה לתרבות חזותית וחומרית

קראו עוד במגזין המחלקה >>