הבית של לואיז: אקטיביזם עיצובי מקופסאות

בשנת 1909 פורסם ספר פורץ דרך: "קופסאות רהיטים: איך לעשות מאה פריטים שימושיים לבית" (Box Furniture: How to Make Useful Articles For The Home). הספר מציג הוראות ליצירת מערכות רהיטים פשוטות מארגזי עץ שסיימו את תפקידם. מחברת הספר, לואיז בריגהם (Louise Brigham), משלבת בספר בין גישת עשה/י זאת בעצמך, הפחתת פסולת ועיצוב לצדק חברתי. עשורים לפני שרעיונות אלו נהיו לפופולריים, היא מראה ששילוב שלהם יכול לחולל מהפך חברתי ואסתטי.

 
עטיפת הספר Box Furniture

החדשנות הרעיונית של בריגהם נולדה מתוך המסעות שערכה בארצות הברית ואירופה. היא נולדה בבוסטון ולמדה אמנות ועיצוב בניו יורק בבית הספר לאמנות צ'ייס ובמכון פראט. משם המשיכה לאירופה. במשך כעשור היא טיילה ולמדה מלאכות יד: גילוף ועבודת עץ, אריגה, טוויה, צביעה, קליעת סלסלות ועבודת מתכת בשבדיה, דנמרק,נורווגיה, הולנד, בריטניה וגרמניה. בכל אחד מהמקומות היא הכירה את מיטב מעצבי התקופה ויצרה קשרים חברתיים שהיו עתידים להשפיע על עבודתה. טיול לימודי וחברתי מסוג זה היה מקובל עבור אמנים גברים אמריקאים מהמעמד הבינוני והגבוה בסוף המאה התשע-עשרה, אבל נדיר למדי בקרב נשים.

המסע שחתם את נדודי העיצוב היה המפתיע מכולם. בסביבות 1906 היא הגיעה לשפיצברגן, האי הגדול ביותר בצפון נורבגיה. האי נושק לאוקיינוס הארקטי ורובו מכוסה שלג וקרח. המתגוררים באי התבססו בעיקר על אספקת מזון ומוצרים שהגיעו בארגזי עץ. בריגהם, שהתארחה בבית גדול וריק למדי של זוג חברים אמריקאים, זיהתה פוטנציאל: מהארגזים שהושלכו כפסולת לאחר השימוש אפשר היה לייצר מגוון רהיטים. בריגהם העבירה שני קיצים בעיצוב ובניית רהיטים מהארגזים המשומשים ואת הקולקציה שיצרה פרסמה בספר.

חדר מגורים (עמ' 24)

מבחר הרהיטים הגדול – מעציצים וגופי תאורה ועד למיטות וארונות – הוכיח לקוראים שאפשר לרהט את כל הבית בעבודת יד בקלות וכמעט ללא עלות. עם מידות כלליות והנחיות גמישות, העיצובים נותנים השראה ליצירה של וריאציות ריהוט נוספות. מעבר לזה, ספר מציג חזון עיצובי שלם לבית בגישת "עבודת אמנות כוללת": האיורים מראים כיצד לתכנן את החלל, באילו צבעים יש לצבוע את הרהיטים, הקירות, התקרה והווילונות, ואיזה עיטור יש להתאים לכל אחד. היא אפילו מייעצת מה צריך להיות סוג וגוון הפרחים שישלימו את המראה.

חדר שינה (עמ' 40)

הסגנון העיצובי הוא סינתזה של השראות שספגה לאורך הדרך. הם מזכירים את עיצובי אסכולת הערבה (Prairie School) האמריקאית מבחינת מבניות הרהיטים, המשענות הגבוהות וקרשי העץ הגולמיים. אבל העיצובים האמריקאים היו מאסיביים ושילבו פרטי עיטור מתוחכמים. העיצובים שלה פשוטים יותר ועדינים יותר, עם חיבורים ישרים ועובי חומר דק, צבועים בירוקים, חומים וכחולים. בכך הם מזכירים את עבודות הסדנה הווינאית (Wiener Werkstätte), קבוצה אוסטרית שדחתה את הגישה ההיסטוריציסטית שרווחה באקדמיות, ופיתחה שפה חדשה ופשוטה, המבוססת על עיטור גיאומטרי. כשטיילה בווינה היא פגשה את אחד ממקימי הסדנה, המעצב יוזף הופמן, והוא נהיה לחבר ולמנטור שלה. בריגהם אימצה את העיקרון העיטורי הווינאי וקראה לזה "שיטת הופמן" (עמ' 6). במן וריאציה מעודנת וחופשית, היא יצרה מסגרות מקווקוות מסביב למוצרים, לקירות ולווילונות. העיטור היה אלמנט נוסף שעידן את המשטחים הישרים והוסיף להם חן ומגע אישי.

מנורה לתלייה (עמ' 37)

מעבר לעיטור, עיצוביה של בריגהם נשאו מסר שונה למדי מזה הווינאי. בעוד שהופמן וחבריו יצרו אסתטיקה אליטיסטית שיועדה לעשירי וינה, בריגהם הציעה שפה עיצובית אחידה לכולם: "אני מקווה שההצעות העיצוביות המופיעות בספר זה ינוצלו על ידי פועלים בבית, בין אם הם עשירים או עניים. לכל מי שדואג לפשטות ולחסכון, לתועלת וליופי, אני שולחת את המסר שלי". כשמשווים את עיצוביה לאידיאל התעשייתי הבורגני של התקופה, מדובר ביומרה מזהירה – להראות לעשירים שאפשר להסתפק ברהיטים שימושיים, פשוטים ולא מנקרי עיניים, ולהוכיח שלעניים הזכות והיכולת לחיות חיים ביתיים יפים ונוחים.

את עקרון השיוון האסתטי לקחה בריגהם מתנועת הארטס אנד קראפטס האנגלית. עיצוב צריך להיות "כנה, שימושי ויפה", היא מצטטת בהקדמה את אבות התנועה, וויליאם מוריס וג'ון רסקין. השניים דחו את התעשייה ואת הקפיטליזם ודרשו ליצור בעבודת יד שיתופית ברוח ימי הביניים. בראייתם, מעצבים יסללו את הדרך לוויתור על המעמדות ועל חוסר השוויון שהנחיל הקפיטליזם. בריגהם פיתחה את רעיונותיהם האלה: היא התוותה דרך עיצובית לכל אדם ליצור לעצמו סביבת מגורים נעימה. כלומר, המהפכה העיצובית מתחילה מהפרט.

המשרד (עמ' 88)

מבחינת עיצוב הפנים, עיצוביה מזכירים את הטעם הסקנדינבי, כנראה בהשראת הזוג קארין וקרל לארסון, אותם הכירה בתקופת לימודיה בשבדיה. קארין עיצבה רהיטים פשוטים מעץ ויצרה חדרים בהירים, מאווררים, מרווחים ומוארים. קרל צייר בצבעי מים את חיי המשפחה בבית שעיצבה קארין, בציורים שמבטאים נינוחות, שמחה ופשטות יומיומית. האיורים בספרה של בריגהם, מעשה ידיו של המעצב הגרמני-אמריקאי אדוארד אשרמן (Edward Aschermann), משדרים את הקלילות והעדינות הזו.

"כיצד ריהטתי דירה שלמה מקופסאות", צילום מתוך כתבה ב"מגזין הבית לנשים", ספטמבר 1910

בספר לא הופיעה קריאה פמיניסטית ליצירה נשית. להיפך, החפצים והחדרים, כגון "מתלה שימושי לעקרת הבית", או "חדר לנער הקולג'", משמרים את תפקידי המגדר המסורתיים. עם זאת, בסדרת כתבות שפרסמה ב"מגזין הבית לנשים" (The Ladies’ Home Journal) בשנת 1910, היא הראתה שנשים יכולות ליצור בעצמן בקלות את רהיטי הקופסאות. עיצוב הבית היה אז טריטוריה נשית, המקום שבו האישה הביעה את עצמה באמצעות החפצים שהיא רכשה וארגנה. נשים גם עודדו ליצור, אבל בחומרים קלים, כדי לא לפגוע ב"ידיהן המעודנות". בריגהם הוכיחה שנשים יכולות ליצור גם בעץ, ושעיצוב הבית לא חייב לכלול רכישה של פריטים תעשייתיים יקרים.

ילדים נושאים רהיטי קופסאות מחוץ לסדנת "אגודת החיסכון הבייתי", ניו יורק, בסביבות 1916.

כשבריגהם שבה לניו יורק, היא הקימה את "אגודת החיסכון הבייתי" (Home Thrift Association), ארגון להכשרת ילדים בבניית רהיטים מארגזים. ההוראה התבססה על גישת החינוך הסקנדינבית "סלויד" (slöjd. בשבדית: מלאכת יד) שאותה הכירה במהלך מסעותיה. במרכזה של השיטה חינוך לעצמאות וליצירתיות דרך מלאכות יד כעבודת עץ, תפירה, רקמה וסריגה. עד 1915, כבר למדו בארגון כ-600 ילדים וילדות ומבחר מהיצירות שלהם הוצג בתערוכות בארצות הברית. לצד הספר והארגון שהקימה, היא קידמה את רעיונותיה גם בסדרת הרצאות בתיכונים, באוניברסיטאות, לעיריות ולארגונים פרטיים.

שולחן עבודה משולב לקריאה ולאחסון ספרים (עמ' 289)

את פעולותיה של בריגהם יש להבין כתגובה לפערים שהלכו והתרחבו בין הבורגנות האמריקאית, שהלכה והתעשרה, לפועלים, שעבדו במפעלים בתנאים אכזריים וחיו בערים מזוהמות. תומכי התנועה הפרוגרסיבית בארצות הברית, שבריגהם נמנתה עמם, ביקשו לנטרל את ההשפעות החברתיות השליליות של התיעוש ולשפר את תנאי העסקת הפועלים באמצעות חקיקה. בריגהם עשתה זאת דרך אקטיביזם עיצובי וחינוכי. היא הציעה לפועלים שיטה ליצור חפצים יפים, שימושיים ובמחיר נמוך, להגשים את עצמם בעבודת יד, ולעצב לעצמם תחושת נוחות, מקום ושייכות. גדולתה הייתה כפולה: היא הקדימה את זמנה בכך שאיחדה רעיונות חברתיים-כלכליים-סביבתיים-אסתטיים פורצי דרך, והיא חרגה בפעילותה העיצובית-אקטיביסטית מהגבולות המקובלים לנשים, והציעה לנשים אחרות לעשות כמוה. גם היום, יש לנו מה ללמוד ממנה.

ד״ר רביד רובנר חוקרת היסטוריה ותיאוריה של עיצוב, שיטות מחקר בעיצוב, עיצוב ביקורתי ועיצוב מגדר, מרצה במחלקה לתרבות חזותית וחומרית בבצלאל.

קראו עוד במגזין >>
למרחב להוגנות מגדרית >>