היא מתבצרת במטבח | מאבק טראגי בין ״היא״ ל״הוא״

הסיפור הקצרצר "מכניקה פופולרית" (Popular Mechanics) של ריימונד קארבר* מתאר מאבק אלים שמתנהל בין אישה וגבר על הזכות להחזיק בבנם התינוק. גיבורי הסיפור נטולי שמות. האישה מכונה (בתרגומו של משה רון) "היא". בן זוגה מכונה "הוא". בנם מכונה "התינוק" (ומקור גם "it" כינוי גוף ניטרלי שבאנגלית מיוחס לתינוקות כמו גם לחפצים). שניהם נעדרי תיאור חיצוני. נטולי פנים. נטולי קולות. קשה לקבוע את גילם ואין בהם כל סימן זיהוי שעשוי לשייך אותם לקבוצה מעמד או מוצא. היעדר השמות והתיאורים מעיד על כוונתו של קארבר להציג דמויות ארכיטיפיות, ולכן קל להסיק שהסיפור הינו משל שצריך להוביל את הקורא/ת למסקנה ברורה. לפיכך, גם התפאורה שבה מתרחש המאבק, דירה קומפקטית של שני חדרים ומטבח, הינה מודל סטריאוטיפי, נטול איפיון, אנונימי וקודר, שממוקם בתוך פרבר עירוני. הפרבר הזה הוא אמריקני רק מתוך כך שאנחנו מכירים את החומרים הקארבריים, אך הוא יכול להתמקם בכל שכונה קשת יום אחרת בשולי הבורגנות המתועשת – כל עוד מזג האוויר מאפשר שלג נמס בחלון, כפי שמתואר בפתיח לסיפור.
בטרגדיה המסלימה במהירות, היא אוחזת בעמדה דומיננטית מול הוא. לא רק שהיא מחוללת את העימות באמצעות פרובוקציה (אוסרת על הוא לארוז את התמונה של התינוק) אלא היא גם קובעת את תוואי המאבק ומובילה אותו. התוואי הזה, המסלול שאותו עוברים בני הזוג בדירתם הקטנה, מהווה אם כן, מפה שאיתה יש לנווט במשל הקארברי.
הדירה הזאת אוצרת בתוכה את כל ההיסטוריה הזוגית שקדמה לעשר הדקות הרצחניות המובאות בסיפור. בנקודת ההתחלה הרחוקה, גבר ואישה – גילם כאמור לא ידוע אך מותר לקורא/ת לנחש שהם צעירים, אולי בשנות העשרים שלהם – "הקימו קן משפחתי", כלומר הקיפו את עצמם  בסלסלה חמימה של בטחון בורגני. לקן כזה אין כל זכות קיום כל עוד הוא נטול הורות, ולכן חדר השינה, שרוב נפחו מוקדש למיטה זוגית, נחשב לליבו של הקן. זה המקום שבו רקמו היא והוא את חלום עתידם המשפחתי, ושבו ייצרו את הנכס המשותף שעליו הם עתידים להיאבק. כרגע – רגע המשל הקארברי – זה גם המקום שבו מתחיל מסלול הקרב, כשסופה של המשפחה הקטנה נארז לתוך מזוודה על המיטה הזוגית. באופן די צפוי בשלב זה, בשעה שהוא אורז את המזוודה, היא צופה בו ומגדפת. אולי רק כדי להזכיר לעצמה, ולמי מהקוראים/קוראות שהחמיץ את הרמז העבה, שהמיטה הזאת שימשה פעם זוג אוהבים.  
היא איננה נכנסת לחדר. רק כשהיא מבחינה בתמונת התינוק שהוא עומד לטמון במזוודה, היא צועדת פנימה, לוקחת את התמונה ועוברת לסלון. זוהי הכרזת מלחמה, אבל גם הזמנה לטיול נוסטלגי, מכאיב ביותר, שבו היא תוביל את הוא דרך החלום הבורגני שלהם. בשלב זה לא לגמרי ודאי שהוא יענה לאתגר. הוא רוכס את המזוודה, לובש את המעיל, מכבה את האור ויוצא מחדר השינה בקור רוח ענייני של מי שעוזב חדר המלון. אבל הקורא/ת כבר יודע/ת: כרגע, בדירה הזאת לא קיימת דלת יציאה. פתח המילוט היחיד מהקן המשפחתי הממוטט הינו אשנב ובו דמדומים דלוחים, שלג מפשיר וערוצי בוץ.
הסלון, התחנה השנייה במסלול המאבק, הינו חלל ריק, שלצורך הסצנה פּוּנָה מחפצים. או למצער – מכל מה שסופר שאיננו קארבר היה שותל בתוכו. הכול נעלם: שולחן ועליו מאפרה, כורסאות, וילונות, שטיחים, שואב אבק, תמונות נוף, וצעצועי התינוק. הסלון אינו מכיל כלום כרגע. הוא מהווה רק זירה שבה היא ובזרועותיה התינוק העטוף בשמיכה, ניצבים על גבול המטבח, מסומנים באלומת זרקור, מחכים לסיבוב הראשון. אבל העדרה המוחלט של התפאורה רק  מבליט את החפץ היחיד, החפץ החי, את התינוק, שבינתיים נחת בזרועותיה של היא והחליף את התמונה, תמונתו שלו, שבה החזיקה קודם.  
עכשיו מתחילים הקוראים והקוראות לחוש בזוועה המתקרבת. אם לרגע חשבו שבגרסת קארבר למשפט שלמה תציית האישה – היא – לסמכות שיפוטו של הגבר – הוא – רק משום שחובה עליהם להאמין באתוסים של אהבת-אם, הרי שבנקודה זאת מסתבר להם/ן שאישה איננה זקוקה לגבר (מלך, שופט, או בעל לשעבר) על מנת לאשרר את האימהות שלה. התינוק אם כן יקרע לשניים. זה ברור. אבל זה לא יקרה כאן. לא בסלון. משום של-היא נשארה עוד דרך קצרה להוביל בה את הוא, עד שישלימו שניהם את הטיול.
התחנה הבאה היא המטבח. כאן צצים שלושה אובייקטים: תנור, עציץ, קיר. מובן מדוע בחר קארבר להביא את היא אל המטבח, ולגרום לה להתבצר מאחורי תנור הבישול. שהרי בתוקף ערכי הבורגנות הצרכנית (שעוד לא נס ליחם) המטבח הוא הטריטוריה שבה מוקנית לה שליטה בלעדית. והתנור הוא מכשיר הכרחי, בלתי נפרד ממנה, זה שמאפשר לה למלא את יעודה כרעיה ואם, ולפיכך גם מקור כוחה ומעמדה. עובדה: מהכיריים האלה מוגש הסטייק המדמם ומהתנור הזה יוצא פאי התפוחים ותרנגול ההודו האפוי.
והנה כאן, במטבח, בין התנור לקיר, היא והוא מגיעים לסוף המסלול. עכשיו כשהם מוצאים את עצמם בקרבת האש, (ובינתיים גם גרמו לעציץ לנפול ולהתנפץ – הו, הסימבול הוולגרי, הלוואי ולא היית כאן עכשיו), יש סיכוי טוב שפולחנים עתיקים של הקרבת תינוקות למולך יקומו לתחייה. זה ישתלב אולי היטב עם משפט שלמה. אבל לא. לא זה העניין. היא הצליחה להביא את הוא אל מבצרה ושם תלחם בו עד טיפת דמו האחרונה של בנה התינוק. כלומר עד להפסד האולטימטיבי. כי במסלול שמתחיל במיטת האוהבים, עובר דרך הסלון (אבל באנגלית, living room בכל זאת נשמע מתאים יותר) ונגמר במטבח, כלומר במארז-שני-חדרים שמכיל את הריקנות של החלום הבורגני, התרחיש הסביר ביותר הוא מאבק אלים שמסתיים במות ילדים.

ואולי זה בכלל לא משל.

Popular Mechanics by Raymond Carver (from What We Talk About When We Talk About Love, 1981)
הסיפור "מכניקה פופולרית" תורגם על ידי משה רון ופורסם בקובץ "על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אהבה", שיצא בהוצאת עם עובד ב-1992.

אגור שיף, סופר, פרופ׳ ומרצה לשעבר במחלקה לאמנויות המסך

קראו עוד במגזין >>
למרחב להוגנות מגדרית >>