חדשות בצלאל
أخبار بتسلئيل
Bezalel News
בית ספר לחינוך מיוחד מקרטון
אירועי ה-7 לאוקטובר הפתיעו את ערן לדרמן, מומחה לעיצוב במצבי אסון, כמו את כולנו, אבל את המצב החברתי שנוצר מיד לאחר מכן הבין כבר באותו היום. לדרמן, שמלמד בבצלאל קורס בשם "רעידת אדמה – עיצוב למצבי קיצון / אירועי אסון", עוסק כבר שנים במחקר ופיתוח מוצרים למצבי אסון. מספר ימים לאחר תחילת המלחמה פנו אנשי החמ"ל האזרחי ושאלו את לדרמן האם יוכל לעצב ולהקים פתרון עבור ילדי חינוך מיוחד שפונו מבתיהם בשדרות. הם הוסיפו שהמוסד החינוכי צריך לעמוד תוך שלושה ימים.
לדרמן הזמין למשימה את פרופ' עידו ברונו מהמחלקה לעיצוב תעשייתי שאף הוא התמחה בעיצוב פתרונות לסביבות אסון וביחד ירדו לים המלח. שם הם פגשו במלונות ילדי מפונים ללא פתרונות ומרחבי חינוך מותאמים לילדים של חינוך מיוחד. בעזרת אנשי החמ"ל האזרחי ואגף החינוך בעיריית שדרות, הם איתרו מבנה מסחרי ששימש למרכז קניות, ונמצא מתאים לשינוי ייעוד. במקביל לפינוי מהיר של המבנה, החלו לדרמן וברונו יחד עם אדריכל אבי אור במרתון לילי שכלל יצירת פרוגרמה מתאימה, תכנון בסיסי, ותוכנית עבודה לביצוע להפיכת המבנה למרכז חינוך ראוי ומותאם לילדי החינוך המיוחד.
מניסיונו באזורי אסון, ידע לדרמן ששיתוף פעולה בין כמה גורמים יכול להניע תגובה מהירה ותוצאה מוצלחת ולכן בירך על המפגש בין המעצבים, הצוות החינוכי והמנהלת של בית הספר לחינוך מיוחד 'הדרים שדרות', רכזי החינוך המיוחד בעיריית שדרות ומשרד החינוך. במקביל הסתייעו המעצבים בנציג החמ"ל האזרחי שאיתר תרומות ודאג לשנע חומרי גלם במהירות שיא. שיתוף הפעולה בין כל הגורמים אפשרו ניסוח של פרוגרמה, שרטוט של תכניות, ובנייה של תכנית עבודה לביצוע בתוך כ-24 שעות.
השלב הבא היה לממש את הפרוגרמה בחומר. כדי לאפשר הקמה מהירה, וגמישות מירבית בביצוע, בחרו המתכננים לעבוד עם לוחות קרטון קונסטרוקטיבי, ולוחות לבד אקוסטי. קרטון, מסביר לדרמן, הוא חומר נפוץ בשימוש לבניה מהירה באזורי אסון, בין השאר כפי שהודגם בפרוייקטים רבים של האדריכל היפני שיגרו באן.
לבחירה בקרטון ישנה עוד סיבה מעט פחות ברורה מאליה: המעצבים ביקשו לשדר במבנה שלהם זמניות. הכיתה שעשויה מקרטון משדרת מסר זה, ובה בעת מקרינה מעמד של כבוד על בית הספר הקבוע בשדרות. גישה של Good Enough Design, עיצוב שנותן מענה מינימלי לצרכי השעה, מבלי לנסות ולתת מענה מלא ומושלם, תואמת את הצורך לאזן בין תמיכה לעידוד לחזרה לחיים, והיא מקובלת בעיצוב באזורי אסון.
בשלושה ימים של עבודה מאומצת, הקים הצוות (סטודנטיות וסטודנטים מבצלאל ובעלי מלאכה מקרב המפונים) סדרה של חללים שבהם ניתן ללמד כ-70 תלמידים.ות מגיל גן ועד לכיתה ג'.
בהתייעצות עם מומחית לטיפול בילדים על הרצף האוטיסטי הוחלט על שימוש משמעותי בצמחיה במרחבי בית הספר. כדי לפעול במהירות, גייס ברונו את הרצון הטוב של בעלי משתלה במרכז הארץ, ולמחרת בית הספר "הוצף" בצמחים, לשמחת כל המשתמשים.
האטרקטיביות של המרחב שנותר משכה את אנשי משרד הרווחה, שחיפשו חלל לפעילות לחוגים אחר הצהריים, ויצרו רצף של שימוש מהבוקר ועד לפנות ערב.
כאקורד סיום, ומעין תמצות של הצלחת הפעולה, פעלו הילדים עם צוות בית הספר לפרסונליזציה של קירות הקרטון, עליהם ציירו וכתבו בשמחה ובחופשיות. בחירת החומר אפשרה למעשה חיבור מהיר ובלתי אמצעי של הילדים ומוריהם עם בית הספר הזמני, ופעולת ההסבה הושלמה לטובת כולם.
כתב: פרופ׳ אורי ברטל
מרצה במחלקה לתרבות חזותית וחומרית
