עיצוב, שואה וקוקו שאנל

השלטון הנאצי אהב עיצוב, אבל היו גם מעצבים שאהבו אותו. אחת מהם הייתה קוקו שאנל.

כאשר החלה מלחמת העולם השנייה, קוקו שאנל כבר הייתה בשיא הצלחתה עם חנויות ברחבי פריז. עם פרוץ המלחמה היא סגרה את כל החנויות (מלבד חנות אחת בRue Cambon שמכרה תכשיטים ובשמים) וברחה מהעיר. כשחזרה לפריז ב-1940, גילתה שקצינים גרמנים תפסו את ביתה הישן, מלון ריץ והפכו אותו למטה של הגסטאפו. היא החלה רומן עם אחד מהם, הברון הנס גינתר פון דינקלג' שהיה קצין מודיעין צבאי גרמני. הביוגראף של קוקו שאנל, אדמונד צ'רלס-רו, תיאר את מערכת היחסים שלהם כסיפור אהבה. אך שאנל תמיד הייתה מתאהבת בגברים חזקים ועשירים כמו הדוכס הרוסי דמיטרי פבלוביץ' או הדוכס של ווסטמיניסטר יו גרוסבנור, והקצין הגרמני היה בדיוק בז'אנר הזה. הקצין הגרמני פון דינקלג' היה גם הוא בן אצולה, אך חשוב מזה, הם גם היו באותו קו פוליטי שכן שאנל מימנה עוד לפני הכיבוש הנאצי את Le Témoin - כתב עת ימני קיצוני ואנטישמי שפורסם על ידי אהובה לשעבר, פול איריבה, בתחילת שנות ה-30.

בתקופת המלחמה שאנל ניצלה את קשריה הטובים עם שילטון הכיבוש הנאצי בפריז כדי לנסות לתפוס את השליטה בחברת הבשמים "שאנל" מידי בני הזוג וורטהיימר - המשפחה היהודית שניהלה את החברה במשך 17 שנים. כשמשפחת וורטהיים ברחו מצרפת, שאנל ביקשה מהגרמנים להעניק לה בעלות בלעדית על חברת הבשמים. אך בני הזוג וורטהיימר שראו את הנולד, העבירו את הבעלות לפליקס אמיות, תעשיין נוצרי ושכן, ששמר להם על המפעל והחזיר להם את הבעלות לאחר המלחמה. היה לשאנל מזל שלאחר המלחמה, החליטו בני הזוג וורטהיימר שהחשיפה של בגידתה אינה האינטרס של העסק ונמענו מכך. היה לה עוד יותר מזל שהיא הצילה להימנע ממשפט כמשתפת פעולה עם השלטון הכיבוש הנאצי. היא אמנם נעצרה ונחקרה אחרי המלחמה אבל שוחררה באותו יום.

אם זאת, המוניטין של קוקו שאנל נפגע כל-כך משיתוף הפעולה שלה עם הנאצים בזמן המלחמה, שהיא עזבה לאחר המלחמה לשוויץ ונשארה שם. בעוד היא בשוויץ, עלה בפריז שם חדש בסצנת האופנה הצרפתית - כריסטיאן דיור, שזכה לתהילה עם המראה החדש, הנשי והאלגנטי שלו ב-1947. רק בשנת 1954 הרגישה שאנל שהיא מסוגלת להסתכן בקאמבק. היא חזרה לעבוד בפריז בגיל 70. באופן מפתיע זה היה כי פייר וורטהיימר, אותו היא ניסתה להדיח מחברת הבשמים "שאנל" במהלך המלחמה, שעזר לה בכספו לבנות את העסק שלה מחדש.

כתבה: פרופ׳ אורי ברטל
מרצה במחלקה לתרבות חזותית וחומרית

קראו עוד במגזין המחלקה >>