מערכת בצלאל | שיחה עם חגית קיסר, ראש התכנית לתואר שני בתקשורת חזותית

שוחחנו עם ד׳׳ר חגית קיסר, על עתיד התרבות החזותית והדיגיטלית, דאטה פמיניזם ועל תכנית הלימודים לשנת הלימודים הקרובה. ד׳׳ר חגית קיסר היא חוקרת ויוצרת, מתעניינת בקהילות קוד פתוח, טכנולוגיות השתתפותיות ומדע אזרחי-קהילתי, כותבת על הפוליטיקה של המרחב האווירי ועל ׳מבט העל האזרחי׳ בעידן הרחפנים. 

"אני חושבת שהדיסציפלינה של תקשורת חזותית צריכה להיות מובילה בניסוח והמצאה של שפה, כלים ואובייקטים חזותיים ביקורתיים שמעוררים שאלות ומסמנים מרחבים של בעיה, ולא רק נותנים פתרונות.״

אנחנו בתקופה מאתגרת מקומית וגלובלית. כיצד את רואה את תפקידו של המעצב.ת בימים אלו בפרט, ובקונטקסט רחב יותר?

"אני חושבת שכיום, יותר מתמיד, הפרקטיקה של מעצבות ומעצבים לא יכולה להישאר בפני השטח החזותיים של הממשקים והאובייקטים שהן/ם מעצבות/ים. לעוסקות/ים בתקשורת חזותית יש תפקיד מכריע בהתמודדות עם אתגרי הידע של העידן הנוכחי – עידן שחווה וצופה קריסה אקלימית ופוליטית, ובאופן בלתי נפרד כניסה עוצמתית של טכנולוגיות שמעוצבות בכדי לייצר ידע במקומנו  – כלומר, טכנולוגיות תאגידיות (פרטיות), שמדברות בגוף ראשון ועושות החלטות עבורנו ודרך כך, מבלי שנשים לב, משנות ומעצבות מחדש את עצמיותנו."

כיצד הטכנולוגיה תשפיע על המרחב הציבורי/ האישי?                                                      

"המרחב הציבורי מצטמצם, בין השאר דרך ״פרסונליזציה״ עם מעקב ואיסוף מסיבי של נתונים פרטיים. תשתיות עירוניות ובכללן ניווט, תחבורה, צרכנות, תעסוקה אפילו תשתיות בסיסיות כמו חשמל, מים וכמובן אינטרנט – מסתמכות על ממשקים דיגיטליים, ועל נתוני עתק שמיוצרים על בסיס מטה-דאטה אישי ופרטי. הנוחות, החיבוריות והמהירות מפתים אבל ההשלכות על המרחב החברתי והפוליטי מרחיקות לכת. לנוכח המהירות שבה חלים השינויים העמוקים האלו, אני חושבת שהדיסציפלינה של תקשורת חזותית צריכה להיות מובילה בניסוח והמצאה של שפה, כלים ואובייקטים חזותיים ביקורתיים שמעוררים שאלות ומסמנים מרחבים של בעיה, ולא רק נותנים פתרונות." 

בין שאר תחומי המחקר שלך את גם עוסקת ומלמדת  'דאטה פמיניסטי'. תוכלי להסביר על כך, האם וכיצד הוא יכול לסייע במציאות בישראל כיום, בו האלימות כנגד נשים מתגברת ומתעצמת בכל יום.

"נראה שהאלימות מתגברת ומתעצמת בכל יום, זה נכון, במיוחד מחוזותינו. לא רק כלפי נשים אלא כלפי שוֹנוּת ואחרוּת באופן רחב יותר. אני מלמדת ביקורת פמיניסטית של המדע והטכנולוגיה בשנים האחרונות בבית הספר לארכיטקטורה בבצלאל, ועד שנכנסתי לתפקיד ראש תכנית התואר השני באוקטובר האחרון, לימדתי גם במכון כהן באוניברסיטת תל אביב. כל שנה, אני שמחה לפגוש את הסטודנטיות/ים (כן, גם סטודנטיות) ש״פמיניזם״ נשמע להן/ם רעיון ישן כי אנחנו כבר מעבר לזמנים האלו, או את אלו שהמונח מעלה בהן/ם דמות של אישה זועמת וכועסת. הן/ם מזכירות/ים לי כל פעם מחדש את הרלוונטיות והחשיבות של ידע ושיח ביקורתי באקדמיה – בכל תחום שהוא ומכל פרספקטיבה תיאורטית. הידע הביקורתי במהותו הוא התבוננות רפלקסיבית על הידע (מהי אמת ומהי מציאות) ודרך כך גם על עצמנו. כלומר, חשיבה ביקורתית מחייבת אותנו לשאול שאלות על נקודת המבט, על הידע שהיא מייצרת, מגבלותיו, ואפשרויות השחרור (המשותף) הטמונות בו. חשיבה ביקורתית היא תנאי יסודי ליצירתו של עולם משותף."

איך הגעת לעסוק בביקורת פמיניסטית?

"במחקר שלי לדוקטורט עסקתי בפרקטיקות וטכנולוגיות קוד פתוח, ובמדע אזרחי שנעשה על ידי קהילות, פעילות/ים ויוצרות/ים מחוץ למוסדות המוכרים של יצירת ידע. באופן ספציפי, ביליתי כמה שנים של מחקר דוקטורט בהטסת עפיפונים ובלונים עם א/נשים רבות/ים, יחד יצרנו צילומי אוויר עצמאיים, קהילתיים מגובה נמוך וברזולוציה גבוהה באמצעות חומרה ותוכנה בקוד פתוח. אפשר לומר, שהפרקטיקה הזאת מגלמת באופן מטריאלי את הביקורת הפמיניסטית של המדע, שמבקשת לפרק את ״המבט משום מקום״ של האובייקטיביות המדעית, ועדיין לא לוותר על אמת ומציאות ולא לקרוס אל תוך רלטיביזם פוסטמודרני. לפרויקט הזה קראתי ״מבט העל האזרחי״ ואני ממשיכה לפתח אותו בצורות שונות גם היום.

הדימויים האלו והכלים ליצירתם, מאפשרים לתושבות/ים, פעיליות/ים, וקהילות בכל מיני מקומות בעולם לייצר ראיות, לספר סיפור, ולנכס את המרחב והידע אודותיו מאחיזתם הבלעדית של בעלי ההון והכוח - הם מאתגרים את היחסים שלנו עם מדע, טכנולוגיה, ועם יצירת ידע באופן רחב יותר (של מי הידע?). לא מדובר כאן על פתרונות טכנולוגיים, המשמעות העמוקה של טכנולוגיה פתוחה היא בכך שהיא יכולה לפתוח צוהר להכרה בחלקיות של הידע ובמגבלות הראייה – ולשהות במרחב הבעיה האינהרנטית של הידע, לא להעלים או לפתור אותו. פרקטיקות כאלו ממשיכות היסטוריה ארוכה של מאבקים לשחרור ודה-קולוניזציה (לפיתוחים במדע ובטכנולוגיה יש תפקיד מכריע בהיסטוריה של קולוניאליזם בעבר ובהווה, בהכפפה של אוכלוסיות רחוקות וקרובות, ולא פחות מכך בהתנגדות ויצירת אלטרנטיבות).

בשנות המחקר (2012-2017) לא חשבתי על הצילומים האלו כדאטה, אבל כיום אי אפשר שלא. פיתוחים טכנולוגיים כמו רחפנים אזרחיים (וגם צבאיים), תאומים דיגיטליים, ובינה מלאכותית מבטיחים לגאול אותנו מהטיות אנושיות, ולייצר ידע חדש מבוסס נתוני עתק. ההבטחות האלו מחזירות ומחזקות שיח פוזיטיביסטי, מדעניסטי וטכנוקרטי של אמונה במדע ובטכנולוגיה כידע אובייקטיבי, אוניברסלי וטלאולוגי. באופן לא מפתיע, מדע הנתונים הוא תחום גברי ולבן בעיקרו והמובילות של הידע הביקורתי אודותיו הן נשים, חוקרות/ים, טכנולוגיות/ים, ויוצרות/ים על הרצף המגדרי והמיני הקווירי שמראות בצורות שונות כיצד מדע הנתונים מנציח מבנים של דיכוי ושליטה באופנים חמקמקים מאי פעם. כך שהתיאוריה הפמיניסטית, והמושגים שטבעה כמו ״ידעים ממוקמים״ (situated knowledges) של דונה הארוויי, שממש בימים אלו פורסם בתרגום עברי בכתב העת ״בצלאל״, מקבלים מקום דומיננטי בשיח הביקורתי והפוליטי של מדע הנתונים."

״החשיבות של הדיסציפלינה תמדד ביכולתן של מעצבות/ים לייצר אוטונומיה מחשבתית ויצירתית אל מול השינויים המהירים.״

כיצד את רואה את תחום התקשורת החזותית מתפתח בעתיד הקרוב?

"החשיבות של הדיסציפלינה תמדד ביכולתן של מעצבות/ים לייצר אוטונומיה מחשבתית ויצירתית אל מול השינויים המהירים. אולי בפיתוח ממשקים שמייצרים תשתיות (בניגוד לאלו שמסתירים תשתיות), מקדמים דאגה ותיקון (repair) ומזמנים פרקטיקות של שותפות ותחזוקה של עולם משותף.

אפשר לראות דוגמאות מעניינות לכיוונים האלו במחקר של יוצרות/ים וחוקרות/ים כמו: קת׳רין ד׳איגנזיו (Catherine D’Ignazio), לילי איראני (Lily Irani), קייט קרופורד (Kate Crawford) וולדן יולר (Vladan Joler), הלן פריצ׳רד (Helen V. Pritchard), ג׳ניפר גאבריס (Jeniffer Gabrys) ועוד."

כיצד הפרקטיקה והתפיסות שלך ישפיעו על התפתחות תכנית הלימודים?

"התפיסות שלי בוודאי ישפיעו על התפתחות התכנית, אבל לשמחתי התואר שני בתקשורת חזותית הוא לא פרויקט אישי שלי אלא מרחב אקדמי שאני חולקת עם הסגל, שכולל א/נשים מבריקות/ים, בפרקטיקה ובתיאוריה, מובילים בתחומי העיצוב, התקשורת החזותית, והמחקר הביקורתי. עד היום, בהובלתה של ד״ר ליאת לביא, התכנית התבססה על מודל חממה לפיתוח פרויקט מרכזי ואישי שמשלב מחקר מבוסס-פרקטיקה (ללא תזה). המודל הזה הוכיח את עצמו עם פרויקטים מעולים, מגוונים ואינטרדיסציפלינריים בשדות של תקשורת חזותית, אמנות וטכנולוגיה, ובמשיכה של מועמדות/ים עם עניין ורקע אקדמי ומעשי מגוון. חמש שנים מאז הקמת התכנית נבנתה לה קהילת בוגרים קרובה, מקצועית וחברית שממשיכה לחלוק ידע, להיפגש וללמוד יחד"

מה מתוכנן בפועל לשנת הלימודים הקרובה? 

שנת הלימודים הבאה, תשפ״ה, תהיה שנה מעברית במהלכה אנחנו נתחיל להריץ תכנית אקדמית שאנחנו מפתחות/ים ממש בימים אלו ומבוססת על מודל של מעבדות מחקר מבוסס-פרקטיקה. במסגרת זו אנחנו מצפים לפתח שתי מעבדות שיפעלו במקביל אך גם בזיקה אחת לשנייה. המעבדה בהובלת גיא שגיא, עדה ורדי וד״ר עפרי כנעני תעסוק במחקר דרך עיצוב, ותפתח תקשורת חזותית כשדה של ידע חברתי וביקורתי. בכל שנה המעבדה תתמקד בסוגיה/ נושא/ תקופה/ אירוע הכרוך באפשרות של טרנספורמציה ושינוי ותייצר מרחבים ניסיוניים ופרקטיקות התערבותיות תוך שימוש והרחבת המשמעויות של כלים ומתודות כמו טיפוגרפיה, קוד, ויזואליזציה של דאטה, סטוריטלינג ועוד. מעבדה אחרת שתפעל במסגרת תכנית הלימודים, בהובלת ד״ר ליאת לביא, ד״ר רועי עמית, ואורי סוכרי, תעסוק בפיתוח פרוטוטיפים המשלבים תקשורת חזותית ובינה מלאכותית, תבחן ותתנסה בפיתוח מכשירים חברתיים יישומיים ומטאפוריים כמו כלכלות חלופיות וקומונס (commons) דיגיטליים.

המעבדות יפתחו מתודולוגיות של למידת עמיתים, ויתבססו על שיתופי פעולה עם ארגונים, קהילות ומוסדות, כך שסטודנטיות/ים, מצד אחד, יוכלו להתנסות במחקר שיש לו אימפקט בעולם, ומצד שני יפעלו בתוך מרחבים ניסיוניים ופדגוגיים שישמרו על גמישות יצירתית ופרשנית. מעבר לפעילות הליבה במעבדות, התכנית תתבסס על קורסי מעטפת רלוונטיים בתחומים המעשיים של עיצוב ואמנות, ובהכרות מעמיקה עם זרמים, דמויות, וקולקטיבים הפועלים במרחבים האינטרדיסציפלינריים של עיצוב עכשווי בארץ ובעולם. רובד חשוב בתכנית הוא דגש על פיתוח של חשיבה ביקורתית ויכולת אנליטית שמאפשרת ליצירה החזותית להפוך לצורה מרכזית של יצירת ידע. תיאוריה ושיח ביקורתי מהווים ציר מרכזי שעובר דרך המעבדות וקורסי המעטפת ומבדיל את התכנית לתואר שני בתקשורת חזותית באופן מובהק מתארים שניים אחרים בתחומי העיצוב. כאמור, אנחנו עדיין בשלבי פיתוח ובקרוב נפרסם פרטים יותר מדויקים בשנתון לשנת תשפ״ה."

למי מיועדת תכנית הלימודים? מהם התחומים שסטודנטיות וסטודנטים יעסקו במהלכה?

"התכנית מיועדת לא/נשים עם רקע באמנות ועיצוב, תקשורת חזותית ותחומים משיקים, ובוגרי/ות תואר ראשון בתחומים מגוונים, שמונעות/ים על ידי עניין ותשוקה לפעול בתוך העולם ולהשפיע, ובייחוד לחשוב באופן ביקורתי ויצירתי על המרחבים הטכנולוגיים והחזותיים שמעצבים את החיים החברתיים. סטודנטיות/ים יפתחו פרקטיקה של עיצוב ותקשורת חזותית שמשלבת תחומים כמו קוד, דאטה, מידול, סטוריטלינג, וחקירה תיאורטית ואנליטית."

לקראת סיום: נחזור לתחילת דרכך המקצועית: כבוגרת המחלקה לאמנות, מה הוביל אותך לעסוק בתקשורת חזותית ובמיוחד בנושאים כמו קהילות קוד פתוח, טכנולוגיות השתתפותיות ומדע אזרחי-קהילתי?

"וואו, כן. שלחתי זרועות לכל עבר. התחלתי באמנות בבצלאל המשכתי באנתרופולוגיה חזותית במנצ׳סטר ואז פוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון. ובתוך המסלול הזה שנרקם לו מדבר לדבר, פיתחתי לעצמי פרקטיקות וכיוונים של מחקר מבוסס-יצירה. כשסיימתי את הלימודים במחלקה לאמנות בקיץ 2005 הייתי כבר שותפה להקמה של גלריה ברבור בשכונת נחלאות בירושלים עם עוד בוגרים של המחלקה. אני ומאשה זוסמן, שסיימה שנה לפני, היינו יחד (ועדיין) קרובות בחשיבה וכוח מניע אחת של השנייה, ומאוד עסוקות בניסיון להבין את המרחב שאנחנו חיות בו, את אי השוויון, האפליה, הכיבוש. בשנה האחרונה של התואר נכנסנו יותר ויותר לפעילות אקטיביסטית, שהשתלבה גם עם הרצון שלנו ליצור מקום לאמנות ולאמניות/ים ויוצרות/ים בירושלים. מקום שיהיה משוחרר במובנים מסוימים מ״עולם האמנות״ ויאתגר את הגבולות שלו. עבורי, ונדמה לי שגם עבור רבים אחרים ואחרות, ברבור הייתה הרבה יותר מגלריה. זה היה מקום ומרחב לאמנות, קהילה, אקטיביזם, חשיבה ביקורתית. זה היה מרחב של שיח. מרחב של למידה וחקירה. בנינו ספרייה, קולנוע, מרחב תצוגה, גינה קהילתית, ותפעלנו מערך בלתי פוסק של מפגשים ושיח עם יוצרות/ים, חוקרות/ים, פעילות/ים במגוון תחומים, מהארץ ומהעולם שיחד איתם ובאמצעות העבודה שלהן/ם שאלנו שאלות ספציפיות על אמנות, מרחב, חברה, פוליטיקה. אפשר לומר שברבור הייתה עבורי אב טיפוס, פרוטוטיפ לשאלה מה היא אמנות ומה היא יכולה לעשות בעולם. משם, המשכתי לפתח את הרעיונות האלו דרך לימודים שאפשרו לי לשלב בין תיאוריה ויצירה חזותית, ובין מחקר ואקטיביזם."

ההרשמה לתכנית לתואר שני בתקשורת חזותית בעיצומה.
מפגש היכרות מקוון יתקיים ביום חמישי, 25.7.24 בשעה 18:00.
לפרטים והרשמה