Ynet | המלחמה ניכרת היטב בתערוכת הבוגרים/ות של בצלאל: הזמן, היחס למשפחה וקורטוב נוסטלגיה

״מאז 7 באוקטובר קשה לנתק את הפרשנות האישית ולא לראות את העבודות מבעד לשכבה נוספת שנוצרה בעקבות המצב, שכבה שעוטפת את היצירות ואת האמנות בכלל, גם אם היא עוסקת בו באופן עקיף וגם אם כלל לא. הצורך של הסטודנטים/ות לרדת למרחב המוגן במהלך השנה הוביל לגילוי הקומה התת־קרקעית של המבנה ולראשונה מוצגות בה שתי עבודות.״

בדומה לשנים קודמות, תערוכת בוגרי/ות התכנית לתואר שני באמנויות הנוכחית אינה מתבססת על עיקרון תמטי מכַוון, אך אפשר למצוא בה את עקבותיו הטריות של ההווה. התערוכה נפתחת השנה לאחר אירועי ה־7 באוקטובר ובצל מלחמה מתמשכת ועקובה מדם בעזה. בשנה שקדמה למלחמה, שנת הלימודים הראשונה של מחזור זה, החברה בישראל הייתה נתונה במשבר חוקתי עמוק. שנה זו התאפיינה במאבק על זהות המדינה ועל עצם מושג הדמוקרטיה. חלק מהעבודות בתערוכה עוסקות באופן ישיר ומוצהר באירועי ה־7 באוקטובר ובחודשי המלחמה שלאחריהם. אחרות בוחנות הגדרות של זהות, בית, מולדת והיסטוריה משפחתית ומתייחסות לתולדות המקום. עבודות רבות מציגות שאלות הקשורות במאפייני הקיום העכשווי: חוסר ודאות, המתנה מתמשכת, ערעור היציבות ותחושה של אופק לא ברור.

הכתבה סוקרת את תערוכת הבוגרים/ות, ובתוכה את פרויקטי הגמר של דפנה אמירה (Don't Dream It's Over), עידן ססטיארי לביא (הסגלה), יאן בולוטוב (לפעמים אני נהנה מההמתנה לחבילה שתגיע יותר מהחבילה עצמה), אורן מאסטרו סגל (עדנה), מיה אלה (אני לא מכירה זמן ככה), אפרת כץ (דברי אמת), דוד מוטהדה (פלח רימון), אלון כהן רז (דולידו) ואן דייץ' (יופי יציל את העולם?ֿ).

לקריאה נוספת באתר Ynet

תערוכת בוגרי/ות התכנית לתואר שני באמנויות
27.6-13.7.24
הרצל 119, תל אביב

שעות פתיחה:
ג'-ה': 12:00-22:00
ו': 10:00-14:00
שבת: 12:00-22:00
נעילה: 13.7.2

תמונה

מיה אלה, ׳אני לא מכירה זמן ככה׳, פרויקט גמר, התכנית לתואר שני באמנויות, 2024.