הבגד עושה את האדם

בין אם אנחנו לובשים/ות חליפה לראיון או תלבושת סקסית לדייט, ברור שרובנו מודעים היטב לכוחו של בגדים להעביר מסר ולהשפיע על האופן שבו אנשים אחרים תופסים אותנו. ברור לנו גם שבגדים מעניקים לנו זהות ושייכות. כאשר אדם חרדי בירושלים לובש בגדים של חסידות ברסלב, או בחורה מפרדס חנה-כרכור לובשת בגדים של "רוחניים", הם מרגישים את הזהות שלהם ויותר מזה את השייכות לקהילה שלהם. אבל האם אי-פעם נתנו מחשבה לאופן שבו הבגדים משפיעים על התודעה, הרגשות, המחשבות או קבלת ההחלטות שלנו?

כבר בשנת 1914 הצביע האמן הפוטוריסט האיטלקי ג'קומו בלה על האופן שבו משפיעים בגדים צבעוניים על מצב הרוח וכתב "סוגי הלבוש חסרי החיים גורמים לאדם לחוש עייף, מדוכא, אומלל ועצוב". במניפסט שלו הוא קרא לשימוש בצבעוניות חזקה כדי לשפר את מצב הרוח.

איטלקי אחר שעסק בהשפעת הבגדים של נפש האדם, היה אומברטו אקו שבשנת 1986 כתב טקסט מבריק בשם 'מחשבות מאזור המותנים' (בתרגום נהדר של יעל טרגן) וסיפר שכאשר לבש ג'ינס צמוד אחרי שנים שלא לבש אותו השתנתה לגמרי התנהגותו. "מוזר שבגד, שכל מהותו המסורתית מבוססת על חוסר רשמיות ואנטי-נימוסים יכול להכתיב או לכפות גינונים (etiquette) בצורה כל כך תקיפה" כתב אקו והמשיך: "ביסודי אני קולני ומבולגן, משתרע איפה שבא לי, בלי לדפוק חשבון לאלגנטיות, אבל מכנסי הג'ינס שלי ריסנו אותי וגרמו לי להראות יותר מנומס ויותר מבוגר". בהמשך סיפר שהג'ינס הצמוד גרם לו גם לחשוב אחרת – "בגד שלוחץ על אזור החלציים גורם לאדם לחשוב בצורה שונה. נשים בזמן מחזור, אנשים הסובלים מדלקת באשכים, קורבנות של טחורים, של דלקת שופכה, ערמונית ומחלות דומות יודעים באיזו מידה לחצים או הפרעות באזור החלציים משפיעים על מצב הרוח והכשירות הנפשית". אחת המסקנות שלו היו: "שוחחתי רבות על הנושא, במיוחד עם יועצים מהמין השני, שמהם למדתי (או יותר נכון איששתי) את מה שחשדתי בו זה מכבר: לנשים, חוויות מהסוג הזה הן דבר שבשגרה, כי כל המלתחה שלהן, פחות או יותר, הומצאה ועוצבה מתוך מחשבה לכפות או לעצב התנהגות מסוימת שלהן - עקבים גבוהים, מחוכים, חזיות, גרביונים, חולצות צמודות, חצאיות צרות וכו'.״

בעוד שכותבים אלו כתבו על סמך רגשותיהם האישיים הרי שצמד הפסיכולוגים הקוגניטיביים האג'ו אדם ואדם גלינסקי החליטו לבדוק באופן מדעי את ההשפעה שיש לבגדים על ההתנהגות ועל המצב הרגשי של הלובש/ת. במחקר שהריצו פסיכולוגים אלו הם נתנו למועמדים שעברו מבחנים כמו 'סטרופ' (מבחן שבו יש לציין את צבע הדיו של מילה תוך התעלמות ממשמעות הצבע של המילה, למשל כאשר המילה 'אדום' כתובה בדיו כחול) או מבחן שבו היו צריכים למצוא הבדלים בין שתי תמונות, ללבוש חלוק לבן של מדענים. התוצאות הראו שהסטודנטים שלבשו חלוק לבן עשו חצי ממספר השגיאות לעומת הסטודנטים שלבשו את בגדיהם הרגילים. כתוצאה טבעו את המונח enclothed cognition וסיכמו ש"לבגדים עשויות להיות השלכות פסיכולוגיות והתנהגותיות עמוקות ושיטתיות על לובשים".

מחקר אחר הציג את ההשפעה של נעלי עקב על קבלת החלטות. לפי לארסון ובילטר, מושג האיזון קשור קשר הדוק למושג 'שוויון', וכתוצאה מקשר זה, איתגור של האזור הפיזי במוח שאחראי על האיזון, מגביר גם את הנגישות למחשבה על השוואה ורצון לייצר שוויון. המחקר שלהם הראה, כיצד עקבים גבוהים שגורמים לקונות לחוות רמות גבוהות של הפעלת איזון, משנים את ההתנהגות הצרכנית שלהן. הם הסבירו שקיים סיכוי גבוה שקונה שהמוח שלה מתמקד בשמירה על האיזון הפיזי שלה (בגלל העקבים), תבחר באופציה שעושה פשרה בין המחיר הגבוה ביותר למחיר הנמוך ביותר או בין האיכות הטובה ביותר לאיכות הנמוכה ביותר מבין האפשרויות המוצעות במערך בחירה של מוצרים שעל המדף.

מחקר נוסף בתחום עסק במה שמכונה "תסמונת הפיג'מה הכחולה". מחקר זה נערך בבתי חולים פסיכיאטריים בצרפת והראה כי מטופלים שלובשים חלוק כחול של בית החולים חוו תחושת דיכאון כבד. אחת התוצאות של המחקר הזה הובילה לקמפיין ויראלי בשנת 2017  שנקרא - EndPJparalysis# ועודד את השוהים בבתי חולים להפסיק ללבוש את חלוק בית החולים שנראה שהוא מחזק את תחושת החולי שלהם ומאט את החלמתם.

לאור המחקרים האלו, אפשר להבין כמה חשובה עבודתו של מעצב האופנה דורון אשכנזי שעיצב בגדים חדשים לבית החולים אברבנל. אשכנזי יצר למטופלים בגדי פנאי שרחוקים מאוד מהפיג'מות שהיו נהוגות בבית החולים. הוא יצר לא פחות מ-45 דגמים חדשים בצבעוניות של בז', אפור וכחול, הכוללים מכנסיים בשני אורכים, חולצות עם שרוולים קצרים וארוכים, וסווטשירט עם קפוצ'ון. כל הבגדים בסגנון ספורטיבי וללא מגדר. המגוון הרב, המאפשר לכל אחד מהמטופלים להרכיב לעצמו סט שונה ואינדיבידואלי, משנה את הרעיון של מדים אחידים של בית חולים לבגד פנאי ומעניק זהות לכל אחד מהטופלים. דבר אשר מגביר את תחושת העצמאות, האינדיבידואליות ואת תחושת הערך העצמי של המטופלים.ות. בראיון לאיתי יעקב הוסיף אשכנזי: "אין לי ספק שהבגדים יתרמו לתחושה טובה יותר לא רק בקרב המטופלים, אבל גם אצל מי שבאים איתם במגע: הצוות הטיפולי, מבקרים שמגיעים, בני משפחה. הנראות משפיעה באופן ישיר". ואכן לבגדים יש כוח גם להעביר מסר חברתי חיצוני, אך לא פחות מכך לשנות את הרגשתנו הפנימית.

כתב: פרופ' אורי ברטל
מרצה במחלקה לתרבות חזותית וחומרית
 

קראו עוד במגזין המחלקה >>