Ynet | האם ישראל לאחר 7.10 יכולה להיקרא עוד בית? עבודת גמר באדריכלות מעלה שאלות על הגירה

יסף אוחנה, בוגר התכנית לתואר ראשון בארכיטקטורה, עסק בפרויקט הגמר שלו בנושא ההגירה והנדודים, בין מכורח ובין מבחירה. אוחנה, במקור מקיבוץ גבים שבעוטף עזה מעלה בפרויקט ״אובייקטי ם של הגירה״ שאלות ומחשבות על שייכות והבית שלא יחזור להיות כשהיה. סבתו עלתה לארץ ממרוקו בשנות החמישים, ולעומתה יסף מציג בפרויקט מסלול הפוך - מסלול הגירה מישראל לגרמניה, העובר דרך אותן ״תחנות״ בהן עברה סבתו - מהבית אל הנמל, ומשם אל המחנה ומושב הקבע. 

"בשלושת החודשים הראשונים למלחמה לא היה לי בית לחזור אליו. אין בית, אין קהילה, המלחמה ערערה את המקום הכי בטוח שלי. שאלתי את עצמי – האם אני צריך לעזוב את הבית שלי כי הוא גם לא בטוח יותר?״ משתף אוחנה, "כדי לתכנן את המבנים בפרויקט שלי לקחתי חלקי בנייה של מרחבים אדריכליים שבהם עברה סבתי ושתלתי במסע ההגירה שלי. שכבה של זיכרון ומעליה שכבה של דמיון, שזו השכבה שלי. הדבר מבטא פער בין-דורי – בין דור שברח אל ישראל ובין דור ששואל מה העתיד של המקום הזה"

בהנחיית: דן חסון, רחל גוטסמן ואיתן שאג.

בהמשך, הכתבה סוקרת פרויקטים נוספים: ״שלומי קשור בחוט״ של עלמה קלמס, ו״ישראמוג׳י״ של דניאלה פרידמן והדר מיניי מהמחלקה לתקשורת חזותית, ״פאצ׳״ של מיכל הרכבי ו״SaltBrick״ של נויה אהרונסון מהמחלקה לעיצוב תעשייתי.

לקריאת הכתבה המלאה באתר Ynet

תמונה

יסף אוחנה, ׳אובייקטים של הגירה׳, פרויקט גמר, התכנית לתואר ראשון בארכיטקטורה, 2024