מגזין בצלאל | הידד לבוגרים ולבוגרות – על שערים המוקדשים לבוגרי/ות מוסדות אקדמיים במגזין הניו יורקר

מרבית הסטודנטים והסטודנטיות שסיימו השנה את לימודיהם/ן בבצלאל התחילו אותם באוקטובר 2020, בעיצומה של מגיפת הקורונה. במאי של אותה שנה הוקדש השער של מגזין הניו יורקר לבוגרים ולבוגרות הטריים/יות של האקדמיות. האיור, מעשה ידיה של Anita Kunz, נראה כמו תמונת מחזור קלאסית. אלא שהפעם שניים-עשר הבוגרים מוצגים כשהם עוטים נוסף על כובע הבוגרים (ראו להלן) גם מסיכות הגנה המכסות את אפם ופיהם. למראית עין, החזות אחידה. זו מושתתת, כמקובל, על חיתוך הדיוקן מתחת לצוואר, הטיה של הראש בזווית של שלושה-רבעים (זוית "מונה ליזה") ורקע תכול נייטרלי. ולמרות זאת, מבט נוסף חושף גיוון מרתק, אשר בא לידי ביטוי הן במסיכות הן ובעיקר בזהותם/ן המגדרית והאתנית של הבוגרים/ות.

אלו לצד אלו מופיעים ארבעה גברים ושמונה נשים. הגם שבחלק מהמקרים הזהות המגדרית אינה חד-משמעית, באות העניבות ועושות את העבודה. מבחינה אתנית נוכל להבחין באישה ממוצא הודי, באישה מוסלמית ובאישה יהודיה. הטיקה, החיג'אב ושרשרת מגן הדויד, בהתאמה, מהווים להן אמצעי זיהוי. מובן שגם מקומם של האישה כהת העור ושל האיש מלוכסן העיניים אינו נפקד. מעבר לעניינים של מגדר ומוצא, ניכרות גם הבחירות האישיות הבאות לידי ביטוי בצביעת השיער בוורוד, בתסרוקת ראסטות, בתכשיטים ובקעקועים. המאיירת סיפרה לעורכת המגזין ש"הסטודנטים שאותם אני מלמדת מגיעים ממגוון רחב של מוצאים אתניים, תרבויות ורקעים, כך שביקשתי לכבד את קווי הדמיון ביניהם כמו גם את ההבדלים". האיור מרפרר לא רק לתצלומי בוגרים טריים לדורותיהם, אלא גם לספרי הלימוד האמריקניים שמנסים ללמד ילדים רכים את חשיבות המגוון האנושי ולהפנים בהם את ערכי השוויון והסובלנות. כזו היא למשל כריכת הספר  Our Diversity Makes Us Stronger.

אין זה השער היחיד של מגזין הניו יורקר שמוקדש לבוגרי הקולג'ים והאוניברסיטאות האמריקניים. אחת למספר שנים ניתן לפגוש בשער commencemt. הכוונה היא ליום או לטקס שבהם מוענקים תארים ודיפלומות. ראשיתם של הטקסים האלו באוניברסיטאות האירופיות של המאה ה-12, כאשר לאורך השנים התקבע בעולם כולו הלבוש המסורתי, הכולל גלימה וכובע. ברוב מדינות העולם, ובכלל זה בארצות הברית, נעשה שימוש ב"כיפה אקדמית מרובעת" (Square Academic Cap), הידועה גם כ"כיפת אוקספורד" (Oxford Cap). זו מורכבת מלוח ריבועי אופקי המקובע לכיפה (skull-cup) שגדילים (קבוצת פתילי חוטים) משתלשלים ממרכזו.

שער ה-commencement האחרון, נכון להיום, פורסם ב-20 מאי 2024, היה זה אולי הפוליטי והאקטואלי מבין האיורים כולם. בארי בליט (Barry Blitt), אחד המאיירים החביבים במיוחד על עורכי המגזין, מציג בו בוגרת טריה הניצבת בפני הפרופסור שעומד להעניק לה את מגילת התואר, כשהיא אזוקה בידיה ומלווה בשוטר. לפניה ואחריה ניצבים שני סטודנטים נוספים שעוברים מהלך דומה – האחד מפונה מהבמה (תוך מה שנראה כהתנגדות מצידו) והשני ממתין לתורו. בתחתית האיור מוצגים הבוגרים האחרים הממתינים לתורם. נדמה שהסדר המופתי נשמר, למרות הכל. זוהי, כמובן, ביקורת פנים אמריקנית על היחס שקיבלו המוחאים בהפגנות בקמפוסים.

בעקבות המחאות האנטי-ישראליות / פרו-פלסטיניות שהתקיימו, הנהלת אוניברסיטת קולומביה (ניו יורק) החליטה לבטל השנה את טקס חלוקת התארים הכלל-אוניברסיטאי. המשטרה נקראה להפסיק את המחאות ולפרק את המאהלים והטקסים נערכו במתכונת מצומצמת ברמת הפקולטות השונות. זה גם הרגע להזכיר שהניו יורקר יוצא ב... ניו יורק ומחוייב לסיפורה של העיר.

רוב שערי ה-commencement מציגים תמונה כללית יותר, שאינה מתייחסת לרגע ספציפי או למקום ספציפי, דוגמת מגיפת הקורונה או אירועי השעה בקמפוסים. יחד עם זאת, יש בהם כדי להעיד על רוח הזמן. כך, למשל, שערו של הגיליון שיצא ב-02 יוני 1997 ואויר על-ידי M. Scott Miller, מציג את הבוגרים במהלך הטקס, כנראה עת שאחד מראשי האוניברסיטה נואם בשבחם, בשבח המוסד (אולי גם בשבח עצמו). אבל הם, כדרכם, עסוקים בשלהם. האחד קורא משהו במחשב הנייד, האחת עסוקה בטלפון הנייד, שתיים מנהלות שיחה על כוס קפה, שניים משחקים בקלפים ואחר מצייר במחברת הסקיצות שלו.

מעניינת העובדה שחלק לא מבוטל מן השערים המציגים את הבוגרים והבוגרות ביום חגם/ן בוחרים להפנות מבט דווקא אל העתיד הלא-קל המצפה להם/ן. יש בהם מי שמתאר בוגרת טריה המנסה להידחס לקרון של הרכבת התחתית העמוס בנשים ובגברים נושאי ילקוטי עבודה (מן הזן שמשמש עורכי-דין ושאר בעלי מקצועות "חופשיים") ולא באמת מצליחה (16 מאי 2005, Carter Goodrich). יש בהם מי שמתאר סטודנטים וסטודנטיות המתזזים אחוזי פלצות וזעופי פנים מסביב לכסאות במשחק "כסאות מוזיקליים" אות לכך שיהיו מי שלא ימצאו לעצמם מקום לשבת בו (05 יוני 2006, Edward Sorel). ויש בהם מי שמתאר בוגר שנאלץ לעבוד כמלצר. כדי להסיר ספק שמדובר במי שסיים את חוק לימודיו, הוא נראה כשכובע הבוגרים שלו משמש בתור מגש שעליו מונחים צלחות, סכו"ם וקומקום קפה, שעה שהוא מתרוצץ בין שולחנות המסעדה ומשרת את הלקוחות (01 יוני 1998, Barry Blitt).

שער נוסף מן הזן המדכדך, יש יאמרו מפוקח, הוא זה שפורסם ב-30 מאי 2016 ועוצב על-ידי R. Kikuo Johnson. נראים בו הבוגרים הטריים שעה שהם עוזבים את המדשאה בתום הטקס. כובעי הבוגרים, שרק לפני מספר דקות הונפו באוויר, מוטלים מסביב. אמו של אחד הבוגרים נראית כשהיא אוחזת בגאווה את חולצת ה-T שקיבל בנה ועליה נרשם Class 2016. הבן, שמודע כנראה לחומרת המצב יותר ממנה, מתבונן בבחור צעיר המועסק כגנן בקמפוס ומנסה לחלץ בעזרת מגרפה את הכובעים שנתקעו בין ענפי העצים. הוא עצמו לובש את אותה חולצה שקיבל הבוגר הטרי, אלא שעליה נרשם Class 2015. המאייר סיפר שעם תום לימודיו (ב-Rhod Island School of Design) הוא נאלץ לעמוד כמלצר, ואז שב כמרצה למוסד שבו למד. "זה לא רק אני", הוסיף, "רוב המורים האחרים פה גם הם בוגרים [של המוסד]". אז, יש סיכוי!

אבקש לסיים עם שני שערים ישנים שמעניקים כבוד לנשים וניתן לראות בהם את הסיפור כולו. השער שפורסם ב-5 יוני 1948 (Leonard Dove) ומציג תהלוכת בוגרות הצועדות בסך לצד פסלים של סוקרטס, אפלטון, אריסטו ואחרים, מעיד על חשיבותם של הידע, הלמדנות והמסורת ועל כך ש"מכל מלמדיי השכלתי" (תהילים קי"ט, מסכת אבות), ויותר מכך, ש"אם הרחקתי ראות, הרי זה משום שעמדתי על כתפי ענקים" (אייזק ניוטון). השער השני, שפורסם ב-14 יוני 1941 (Perry Barlow) ומציג בוגרת נלהבת הנושאת נאום בפני קהל בוגרים ומרצים, מעיד על העתיד הנכון לבוגרות ולבוגרים הצעירים. הם – אתם.ן – דור העתיד. יש מקום לאופטימיות!

הצלחה גדולה לכולכם ולכולכן.

כתבה: ד״ר נעמי מאירי דן
מרצה במחלקה לתרבות חזותית וחומרית

קראו עוד במגזין בצלאל >>