אות יקיר/ת בצלאל ניתן השנה לשופט אהרן ברק, למר אילן קאופטל ולאמנית מירל לדרמן יוקליס

ביום חמישי, 15.8.24, התקיים טקס הענקת אות יקיר/ת בצלאל לשנת 2024. 

אות יקיר בצלאל מקביל לתואר ״דוקטור לשם כבוד״ באוניברסיטאות ומוענק לאלה שהאקדמיה מבקשת להוקיר ולהודות להם/ן על תרומתן/ם הייחודית לבצלאל בפרט, ועל פועלם/ן ותרומתם/ן לחברה הישראלית ולקידום תחומי האמנות, העיצוב והתרבות הישראלית בארץ ובעולם בכלל.

אות זה הפך למסורת חשובה והנו הציון הגבוה ביותר שמוענק על ידי האקדמיה. אות יקיר בצלאל הוענק השנה לשופט אהרן ברק, למר אילן קאופטל ולאמנית מירל לדרמן יוקליס.

נשיא האקדמיה, פרופ׳ עדי שטרן, אמר בנאומו:

״טקס יקיר בצלאל מקבל משקל מיוחד ומשנה חשיבות, בעת הזו. עת יקומים מקבילים: אנחנו כאן, בשגרה מדומיינת, וליבנו שם, במציאות מתמשכת ומכאיבה שאין מוחשית ממנה.

אמרתי, שמעשה האמנות הוא מעשה של התנגדות. אוסיף ואומר כי המעשה החינוכי הוא מעשה של תקווה. כמרצה ומחנך תמיד האמנתי שאפשר אחרת. כך חינכתי את תלמידיי. גם היום אני רוצה להאמין שאפשר אחרת. ועל כן, ביקשנו השנה לעטר ולהוקיר שלושה - יקירה ויקירים – אשר ביצירתם ובעשייתם מביאים לידי ביטוי ומקדמים, הלכה למעשה, את הערכים עליהם מושתתת בצלאל. שלושה, אשר ביצירתם ובפועלם בחרו לעשות אחרת.״

השופט אהרן ברק

השופט אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון בדימוס, הוא משפטן ישראלי, פרופסור למשפטים וחתן פרס ישראל למדעי המשפט. בקריירה משפטית מפוארת וארוכת שנים, משתקפת מחויבותו העמוקה והאיתנה של אהרן ברק לעשיית צדק, מסירותו לִשמירה על שלטון החוק ונאמנותו להגנה בלתי מתפשרת על ערכי הדמוקרטיה וּזכויות האדם. כהונתו כנשיא בית המשפט העליון בישראל התאפיינה בהחלטות פורצות דרך, שעיצבו את השדה המשפטי.  

אהרן ברק נולד בשנת 1936 בקובנה שבליטא. בן יחיד לליבה (לאה) מאירוביץ, בת למשפחת רבנים וּמורה נערצת, ולהירש (צבי) בֵּריק, פעיל ציוני ועורך דין במקצועו. בשנת 1941, עם פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות, שרד ברק בדרך נס את אקציית הילדים בגטו, נמלט והסתתר עם אמו בבית איכרים ליטאים. בתום המלחמה, שבה והתאחדה המשפחה וב-1947, לאחר מסע נדודים ברחבי אירופה, עלתה לישראל והתיישבה בירושלים. חוויות ילדותו בַּגטו, בימי מלחמת העולם השנייה, עיצבו את תפיסת עולמו ומחויבותו הבלתי מעורערת לצדק ולהגנה על זכויות האדם, באשר הוא אדם.  

באוניברסיטה העברית למד משפטים, כלכלה ויחסים בינלאומיים וסיים את לימודיו בהצטיינות. את הפוסט דוקטורט השלים בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת הרווארד ועם שובו לישראל, שימש כמרצה בכיר בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. בשנת 1968 התמנה כפרופסור חבר בפקולטה ושש שנים לאחר מכן, כשהוא רק בן 38, כדיקן הפקולטה למשפטים. בשנת 1975 הוענק לאהרן ברק פרס ישראל למשפט. 

בין השנים 1975-1978 שימש כיועץ המשפטי לממשלה. במסגרת תפקיד זה היה המעצב המשפטי של הסכם השלום עם מצרים. בשנת 1978 מונה כשופט בית המשפט העליון ובשנת 1995 התמנה כנשיא בית המשפט העליון. לאורך שנות עבודתו כשופט וכנשיא בית המשפט העליון, הוביל מהפכה של ממש במערכת המשפט ובדמוקרטיה הישראלית. הוא קבע נורמות חדשות של איזונים וּבלמים, הרחיב את סמכויותיו של בית המשפט העליון, עודד אקטיביזם שיפוטי ונאבק בנחרצות בפוליטיזציה של בית המשפט תוך הגנה על עצמאותו. פסיקתו וכתביו, הנלמדים במוסדות האקדמיים החשובים בעולם, הותירו חותם בל יימחה על המשפט החוקתי הישראלי ותרמו תרומה אדירה לביסוס שלטון החוק וזכויות היסוד של הפרט. 

בכל צומת מרכזי בחמישים השנים האחרונות בחייה ובמאבקיה של מדינת ישראל, ניצב אהרן ברק כמגדלור, חייל נאמן בשירות החוק והמדינה, אביר זכויות האדם, דמות נערצת - אך לעתים  גם שנויה במחלוקת - שהשפיעה, עיצבה, הובילה שינוי והותירה חותם בחיי האומה. במיוחד היום, בימים של איום על הדמוקרטיה הישראלית, לא תמה תרומתו הסגולית כמגן נאמן בשירות הצדק.

אות יקיר בצלאל הוענק לפרופסור אהרן ברק, על מחויבותו לעשיית צדק, לשמירה על שלטון החוק ולהגנה על ערכי הדמוקרטיה וזכויות האדם. על פסיקה אמיצה והחלטות פורצות דרך, שהובילו שינוי ועיצבו מחדש את הנוף המשפטי והחברתי בישראל. על ההשראה, ההשפעה והתרומה יוצאות הדופן לבנייתה של ישראל הומאנית, ליברלית ופלורליסטית.

האמנית מירל לדרמן יוקליס

מירל לדרמן יוקליס הינה אמנית בינלאומית עטורת פרסים, מהיוצרות המובילות והמוערכות בעולם האמנות העכשווית. אמנותה המהפכנית עיצבה מחדש את הקשר בין אמנות אקטיביסטית וחיי היומיום וטשטשה את הגבולות שבין עבודת כפיים ומיצג אמנותי, בין פמיניזם והסביבה.

היא נולדה בדנוור, קולורדו בשנת 1939, סיימה את לימודי התואר הראשון ביחסים בינלאומיים והיסטוריה באוניברסיטת ברנרד ולאחר מכן המשיכה ללימודי תואר שני באמנויות משולבות באוניברסיטת ניו יורק.

במשך שישה עשורים, היא יצרה אמנות אנושית וחסרת פשרות אשר עיצבה מחדש את תחום האמנות העכשווית. היא רואה באמנות אמצעי לקידום החופש ובוחנת כיצד ניתן ליצור עולם משגשג שאינו מכלה את עצמו ואינו משתיק את קולו של הפרט.

החל משנת 1977 היא שימשה כ"אמנית הבית" של מחלקת התברואה בניו יורק. בתקופה זו יצרה את עבודתה Touch Sanitation (1979-80), שבמסגרתה ביקרה ב-59 אזורי התברואה העירוניים על מנת להודות וללחוץ את ידיהם של 8,500 עובדי התברואה בעיר. עבודתה זו דורגה במקום השלישי ברשימת 100 עבודות האמנות החשובות ביותר של העיר ניו יורק.

יצירותיה, אשר הוצגו ברחבי העולם, נכללות באוספיהם של מוזיאונים וגלריות מובילות, בהם מוזיאון ויטני לאמנות אמריקאית, המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, מוזיאון הגוגנהיים, מכון האמנות של שיקגו, מרכז האמנויות ברביקן, פאלה דה טוקיו, האקדמיה לאמנות ברלין ומוזיאון תל אביב לאמנות. לאורך השנים הוענקו לה אותות כבוד על פועלה, בהם תואר דוקטור לשם כבוד ממכללת מיין לאמנות ועיצוב, בית הספר לעיצוב רוד איילנד ובית הספר לאמנות של שיקגו.

בנוסף לעבודתה כאמנית, היא פועלת גם כמחנכת מסורה. בהרצאותיה באוניברסיטאות ובאקדמיות החשובות בעולם היא מנחילה לתלמידיה ותלמידותיה את אותו דחף שהנחה אותה לאורך כל שנותיה כאמנית – הרצון והצורך להביא לשינוי באמצעות אמנות. בשנת 2012 עלתה לארץ עם בעלה, ד"ר ג'ק יוקליס, והתיישבה בירושלים. בשנת 2016 הצטרפה לסגל התכנית לתואר שני באמנויות בבצלאל ובמסגרת תפקידה זה היא מנחה ומטפחת דור חדש של אמנים ואמניות ישראלים.

אות יקירת בצלאל הוענק לאמנית מירל לדרמן יוקליס על אמנותה המהפכנית אשר מאתגרת את הקשר בין האמנותי ליומיומי. על תמיכתה הבלתי מתפשרת במאבקים חברתיים באמצעות פעילותה האמנותית, ועל פועלה לטיפוח וקידום דורות חדשים של אמנים/ות ויוצרים/ות.

מר אילן קאופטל

אילן קאופטל הוא דמות מובילה בעולם התאגידים, הבנקאות והפילנתרופיה, ידיד אמת של בצלאל ושותף שלא יסולא בפז בזכות גישתו ההומנית יוצאת הדופן ותמיכתו הנחושה באקדמיה בפרט ובישראל בכלל. במשך יותר מעשור, כיהן כיושב ראש מועצת המנהלים של אגודת הידידים של בצלאל בארצות הברית, תפקיד בו הוא פועל עד היום. במסגרת פועלו עבור בצלאל, קידם בהצלחה את האקדמיה בארה"ב והוביל את קמפיין בניין הקמפוס החדש של בצלאל במרכז העיר ירושלים.

אילן נולד בשנת 1947 בצ'כוסלובקיה. בשנת 1949 עלתה המשפחה למדינת ישראל והתיישבה בבת ים. ב-1955 עזבו את הארץ ועברו לניו יורק, שם למד לתואר ראשון בהנדסת חשמל ופיזיקה באוניברסיטת קולומביה ולתואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת ניו יורק.

אילן עלה במהרה לגדולה בתחום הפיננסים, ומילא שורה של תפקידים בכירים בחברות בינלאומיות מובילות, בהם סגן יו"ר ראש תחום מיזוגים ורכישות בחברת Schroders & Co., סגן יו"ר בנקאות השקעות בחברת Bear, Stearns & Co. ויועץ בכיר בחברת Irving Place Capital. כיום הוא מכהן כיו"ר מועצת המנהלים של חברת הייעוץ East Wind Advisors ושל חברת IDB Bank NY. כמו כן, הוא משמש כחבר במועצות המנהלים של החברות Tronox Ltd. ו-.Macsteel Ltd.

אילן משלב את הבנתו העסקית יחד עם עניינו הרב בפעילות פילנתרופית, ומכהן כחבר במועצות המנהלים של המרכז הרפואי של קולומביה ושל קרן JVP (Jerusalem Venture Partners Media Fund). בנוסף, מכהן אילן כנאמן בקרן ראסל ברי.

על אף היותו איש עסקים במקצועו ובהכשרתו, פיתח אילן לאורך השנים עניין רב ועין חדה לאמנות. בעידודו ובהתעקשותו של אהרון דברת, יו"ר הנהלת האקדמיה ב-2008, החל אילן את דרכו בבצלאל ואימץ אל לבו את המשימה במסירות מתוך הכרה בהשפעת המוסד החינוכי וחלומו לחזור למרכז העיר ירושלים. ביחד עם לינדה, שותפתו לחיים, ושלושת בניהם, פעל אילן ללא לאות למען בצלאל וקידומה. מחויבותו הבלתי מעורערת לבצלאל מתבטאת לא רק בפעילותו הענפה למען האקדמיה, אלא גם בתרומותיו האישיות המשמעותיות, בהן מרפסת לינדה ואילן קאופטל בקמפוס החדש. אילן נמנה בקרב תורמי אבן הפינה של האקדמיה ומכהן בחבר הנאמנים שלה.

אות יקיר בצלאל הוענק לאילן קאופטל על מסירותו ומחויבותו יוצאות הדופן לקידום בצלאל, מטרותיה, עקרונותיה וערכיה. על תפקידו המרכזי כיו"ר אגודת ידידי בצלאל בארצות הברית, ועל תרומתו לפיתוח ושיפור האקדמיה בפרט, ולקידום העיר ירושלים ומדינת ישראל בכלל.