מגזין בצלאל | אובייקטים גזעניים

לאחרונה, עם התפשטותן של טכנולוגיות הבינה המלאכותית החדשות, מתעורר אצל רבים מאיתנו החזון הדיסטופי שהוצג בסרטי מדע בדיוני ובו המחשב הופך לבעל תודעה, ולאחר מכן משתלט, משעבד או משמיד את המין האנושי. לכן, אומר כבר בראשית דברי - אובייקטים ואלגוריתמים אינם יצורים סובייקטיביים. הם לא רואים, הם לא חושבים והם לא בעלי רגשות. תרחישי המדע הבדיוני, אשר בונים את הרעיון שלהם על בלבול בין אינטליגנציה לתודעה (שני שדות שונים אצל בני אדם שזורים זה בזה), כנראה לא יתממשו לעולם, שכן לאלגוריתם או לאובייקטים, בניגוד לאדם, אין תודעה, תת-מודע או רגשות אשר יכולות לשלוט באינטליגנציה שלהם ולהשפיע על קבלת ההחלטות שלהם.

אך אין זה אומר שהאלגוריתמים או החפצים לא משפיעים עלינו. החפצים השונים הסובבים אותנו מתווכים לנו כללים ומידע הנוגעים לעולם החברתי והפיזי בו אנו חיים – באמפר בכביש אומר לנו מתי להאט, שולחן מכתיב לנו באיזה גובה נהוג לאכול, ונעלי עקב מכתיבות לנו באיזה אופן ללכת ברחוב. לכן, אמר הסוציולוג ברונו לאטור שלמרות שלאובייקטים ולטכנולוגיות חדשות אין תודעה או אג'נדה פוליטית משלהם, יש להם 'סוכנות חברתית'. כלומר, הם חלק בלתי נפרד מהעולם החברתי שלנו - הם מעצבים את ההתנהגות ואת הרגשות שלנו, ובונים את הזהות שלנו. למעלה מזה, האובייקטים והאלגוריתמים מתווכים גם ערכים ודעות קדומות של מי שיצר אותם. וכך קורה שלאובייקטים שונים יש אג'נדה פוליטית כמו למשל גזענות.

ב-27 ביוני 2015 נכנס ג'קי אלסיין ל-Google Photos ונדהם לגלות שהחברים השחורים שלו סווגו כ"גורילות". הוא מייד צייץ על כך בטוויטר וגוגל התנצלו. זה קרה כמובן כיוון שמערכת למידת המכונה של גוגל לא תוכנתה לזהות פנים שחורות, כיוון שרוב המתכנתים בגוגל הם לבנים או אסייתים.

דוגמא נוספת לחוסר המחשבה של מעצבים היא שעדיין אין אימוג'י שמציגים תסרוקות של שחורים כמו אלה:

לא פחות חמור מכך הוא הרעיון שצבע עור "טבעי" הוא צבע עור של אדם לבן. רעיון זה חדר למוצרים רבים. לדוגמא, במשך שנים רבות נוצרו פלסטרים כדי להתאים לגוון העור, אך הם נוצרו רק בצבע אחד - גוון בז' או ורוד בהיר, ששווקו כפלסטרים "בצבע עור". הפלסטרים העבירו את המסר שגווני עור בהירים יותר הם הנורמה.

רעיון זה היה קיים גם שנים רבות בעפרונות צבעוניים לילדים שבהם עיפרון שנקרא 'צבע עור' היה תמיד עפרון בצבע אפרסק. רק ב-2019 יצרה בלן וודארד, תלמידה בת 9 מוירג'יניה שהייתה הילדה השחורה היחידה בכיתה שלה, פרויקט שבו הזמינה עפרונות צבעוניים בגווני עור שונים והחלה לשלוח אותם לכל התלמידים והתלמידות בבית הספר שלה. בתמיכת Crayola Colors היא עזרה לייצר את קופסת העפרונות 'צבעי העולם' המכילה 24 צבעים המייצגים צבעי עור של א.נשים שונים בעולם.

הפער הזה, בין שחורים למוצרים שונים נמצא בהרבה מוצרים המקיפים אותנו. כך למשל נעלי הבלט הוורודות שנוצרו במקור כדי להאריך את קווי הרגליים של רקדניות על ידי התאמת גוון צבע הנעל לגוון העור של רקדניות לבנות. במשך שנים נאלצו רקדניות שחורות לצבוע באופן אישי את הנעליים. וירג'יניה ג'ונסון, המנהלת האמנותית של תיאטרון הריקוד של הארלם, אמרה ב-2018: "זה לא קשור לנעליים, זה קשור לשאלה מי שייך לבלט ומי לא".

למוצרים האלה יש כמובן השפעות פסיכולוגיות וחברתיות משמעותיות על אנשים שאינם בעלי גוון עור לבן. כאשר מוצרים כאלה עוברים נורמליזציה, הם מחזקים את התפיסה שעור בהיר הוא ברירת המחדל, מה שגורם למי שאינו בעל עור לבן להרגיש מודר, להעצים את תחושת האחרות ולהדגיש שהצרכים והזהות שלהם אינם נחשבים כחשובים. חשיפה עקבית למסרים מסוג זה, יכולים להוביל אצל ילדים, במיוחד, לתחושות של חוסר התאמה או נחיתות.

בשנים האחרונות עקב עצומות לעיצוב כוללני יותר, יצרו החברות השונות מוצרים (כולל עפרונות צבעוניים, פלסטרים ונעלי פוינט) שמכילים את מגוון גווני החום והשחור. חברה בריטית בשם Roam הגדילה לעשות ויצרה גם מגוון של קונדומים בגוון עור כולל. הקונדומים החדשים מגיעים בארבעה גוונים - חום כהה, חום בינוני, חום בהיר ולטקס מקורי - כדי לספק ללקוחות בחירה מגוונת יותר.

אך למרבה הצער כאשר יצאו הקונדומים, מסר דובר החברה הודעה לעיתונות בעלת גוון גזעני שבה אמר כי הקונדומים נועדו "לעזור לאנשים בקהילות שבהן סקס הוא סטיגמטי יותר להשתמש בקונדומים כדי למנוע מחלות המועברות במגע מיני".

כתב: פרופ׳ אורי ברטל
ראש התכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי

ההרשמה לתכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בעיצומה, בואו לשמוע עוד ביום הפתוח המקוון לתכניות התואר השני בבצלאל:
מפגש היכרות עם התכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי 
יום שלישי | 24.3.25 | 13:00 | זום
לפרטים נוספים והרשמה

קראו עוד במגזין בצלאל >>