הוכרזו הזוכים והזוכות בתחרות החנוכיות והסביבונים לשנת 2025
תחרות החנוכיות של בצלאל, תרומת רענן וניקול אגוס ובשיתוף מוזיאון תל אביב לאמנות, התקיימה זו השנה השביעית. מבין עשרות המתמודדים והמתמודדות אלו הזוכים והזוכות:
במקום ראשון ובפרס חביב הקהל: מנו קליין ועידו ארז, סטודנטים שנה ג', המחלקה לעיצוב תעשייתי
מנימוקי הבחירה: ״עבודה זו זכתה במקום הראשון בזכות היכולת שלה לקחת אובייקט של שליטה והפרדה ולהפוך אותו, בפעולה עיצובית חדה ומדויקת, למקור של אור וחיבור. מחסום הברזל, שהפך לחלק בלתי נפרד - וכמעט שקוף - מהנוף העירוני הישראלי, מסמן גבולות, חסימות ושליטה בתנועה. המעצבים זיהו את הפוטנציאל המבני של הסורגים, ובחיתוך פשוט הפכו את המוטות החוסמים לקנים נושאי אור.
ההתערבות המינימליסטית ברדי-מייד המוכר מייצרת היפוך משמעות: האובייקט שנועד לנתב המונים ולייצר חיץ, הופך למוקד התכנסות קהילתי המאיר את הרחוב החשוך ומייצר אמירה חזקה על המרחב הציבורי שלנו: החנוכייה לא רק מאירה את החג, אלא גם "מאירה" את המחסום עצמו, מוציאה אותו משקיפותו ומציעה אלטרנטיבה של תקווה בתוך מציאות מתוחה.״
מקום שני: ניל כהן ואורי שיפרין ענבי, ניל מרצה במחלקה לתקשורת חזותית
מנימוקי הבחירה: ״עבודה זו עושה שימוש באייקון ישראלי מוכר ויומיומי - קופסת נרות השבת הסטנדרטית - ומבצעת בו מניפולציה צורנית ותוכנית. שינוי הפרופורציות משמש כפעולת גירוי ויזואלית הגורמת לעין להתעכב ולבחון את האובייקט מחדש. ההתבוננות מקרוב חושפת את הפער שבין המעטפת הגרפית המוכרת לבין הפרטים החדשים שנשתלו בה: סצנות של שגרה הוחלפו בדימויים של לחימה, והטקסטים עברו שינוי המנכיח את החרדה הקיומית בתוך הטקס הביתי.
צויינו לשבח המעבר המוצלח מחומר מתכלה (קרטון) לחומר קרמי בגימור גבוה, והאופן שבו העבודה מזמינה את הצופה למשחק של "מצא את ההבדלים" שבקצהו תהייה מחודשת על הטקס. זהו אובייקט המייצר דיסוננס חכם בין זיכרון נוסטלגי למציאות אקטואלית מורכבת.״
מקום שלישי: עדי כפרי-מור, סטודנטית שנה ב׳, התכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי
מנימוקי הבחירה: ״העבודה שבתה את לב השופטות בזכות האינטרפרטציה המרגשת שהיא מעניקה למושג ה"נס". במקום להסתפק באותיות החרוטות על פאות הסביבון, המעצבת יצרה נס מוחשי ודינמי: פעולת הסיבוב המכנית מפיחה חיים בחומר הדומם ומחקה את פלא הפריחה בטבע. יש כאן חיבור פיוטי ומדויק בין הזמן היהודי לזמן הארצישראלי: דווקא בחנוכה, חג שחוגג את האור בערבים חשוכים וקרים, האדמה מתעוררת ומתחילה את מחזור הפריחה המקומי. הסביבון, בדמות כלנית או קחוון, לוכד את הרגע הזה והופך אותו למשחק.
מבחינה עיצובית, ישנו מתח מלא חן בין הטכנולוגיה (הדפסה תלת-ממדית, צירים, כוח צנטריפוגלי) לבין האסתטיקה הבוטנית המשחקית. השימוש במנגנון הפתיחה אינו רק גימיק, אלא משרת מסר של צמיחה מתוך קיפאון, ושל יופי המסתתר ומחכה לרגע הנכון להתגלות - מסר המהדהד בעוצמה במציאות הישראלית הנוכחית.״
