הפוליטיקה של הגוף

תמונה

בשנת 2013 הושקה תערוכה במוזיאון לאמניות דקורטיביות (Musée des Arts Décoratifs) בפריז, שבחנה את הדרכים יוצאות הדופן בהן נשים וגברים עיצבו את גופם לכדי צלליות ייחודיות בשם האופנה. בתערוכה שהוצגה שוב ב-Bard Graduate Center בשנת 2015, הוצגו הפעם גם המכשירים והחומרים שנעשו בהם שימושים, לרוב בהלבשת נשים.

מכשירים אלו הציגו את עיצוב הגוף שנעשה בעבר באמצעות מחוכים, קונסטרוקציות ברזל שהונחו על גבי הגוף, חגורות בטן, רכיסות וקשירות חזיות תומכות, מרימות או משטיחות חזה, קפיצים ובדים נמתחים, שביקשו ״לתקן״ את הגוף הטבעי, הלא סימטרי, כך שיתאים למראה פופולארי של כל תקופה.

גם כיום חלק מהאביזרים עדיין רלוונטיים ולא אחת הם מהווים מרכיב מרכזי במופעים חזותיים (תצוגות אופנה, קולקציות לרכישה, לבוש רחוב). אך בעוד שבעבר, אביזרים אלו הוסוו והוסתרו מן העין תחת שכבות לבוש רבות, כיום הם מוצגים לראווה, משמשים גם כבגד חיצוני וגם כאמירה פוליטית. כך למשל עיצב ז׳אן פול גוטייה בראשית שנות התשעים את החזיה המפורסמת, עבור מדונה, שבאמצעותה התריס כנגד השמרנות האירופאית.

תמונה

נעמי וולף טענה בספרה ״מיתוס היופי״ כי היופי היה לכלי שליטה של החברה המערבית ההגמונית, שהופעל כנגד נשים דרך הפצת דימויים ומודלים של יופי בלתי אפשריים ובלתי מתפשרים שדחפו נשים לשעבוד בלתי נדלה וחסר תוחלת. כנגד תפישות תרבותיות אלו יצרה מעצבת האופנה היפנית ריי קוואקובו את הקולקציה "קווזימודו", המהווה ביטוי של מחאה על דחיקת נשים לשעבוד גופן עבור אידאלים של יופי.

תמונה

במאה ה-21 לא רק האופנה מבקשת לעצב את הגוף, אלא נפוצים גם אופנים נוספים, מהתעמלות ופיתוח שרירים ועד להתערבויות כירורגיות הכוללות בין היתר, הזרקות, הוצאת עצמות, הצרת היקפים והגדלה של איברים אחרים. 'הפוליטיקה של הגוף' הוא מושג שהתפתח במחקר תרבות כמושג ביקורתי, המבקש להתייחס לחינוך, אילוף, עיצוב ומשטור גוף האדם מתוך רצון להתאימו לאופנות ולמודלים של יופי ולאידאלים חברתיים ותרבותיים המיוצרים בין היתר על ידי מעצבי אופנה.
ה'פוליטיקה של הגוף' היא רק אחת הדרכים להסתכל על עולם האופנה, על הישגיו והצלחותיו אך גם על כשליו בניסיונות לדכא את הטבעי ואת הנוח.
 
בקורס מבוא לתולדות האופנה הדן במושגי אופנה, נקיים דיון במושג 'הפוליטיקה של הגוף' ונקרא את האופנה הרבה מעבר לקווי האורך והרוחב של הבגד עצמו.

      
ד״ר מיכל קרייזברג
המחלקה לתרבות חזותית וחומרית