עיצוב ספקולטיבי

אנשים מבקשים ממני לנבא את העתיד אך כל שאני רוצה לעשות הוא למנוע אותו. או טוב יותר, לבנות אותו. לנבא את העתיד זה קל מידי. אתה מסתכל על האנשים סביבך, על הרחוב שאתה עומד בו, על האויר הנראה אותו אתה נושם, ומנבא עוד מאותו הדבר...לעזאזל עם 'עוד', אני רוצה יותר טוב." (ריי בראדבורי, 1982)

בשנים האחרונות אנו רואים עיסוק גובר בעתיד ובתצורות שלו; אחת הפרקטיקות הרווחות כדי לחזות ולעצב את העתיד המגיעה מעולמות עסקיים ויצירתיים היא "דיזיין פיקשן" או "עיצוב ספקולטיבי." את תחילתה ניתן לשייך לעיצוב הביקורתי של אנתוני דאן ופיונה ראבי ולשאלות "מה אם" (what if) ו"כיצד ניתן" …(how might we…) ולקריאה

לחתור תחת מה שאנו מחשיבים.ות כיום כמובן מאליו ולערער על בעיות שנדמות לנו כבלתי פתירות ולדמיין שניתן למצוא להם פתרונות וחלופות.
הרצון לחבר מתודולוגיות וכלים משדות שונים, לצד קיום ניסויי מחשבה על עתידים אפשריים הנטועים בהווה הביאו לתוצאות שונות ומעוררות השראה באקדמיה, בתעשיה ובשדה האמנות / דיזיין ארט. "דיזיין פיקשן" מכוון ליצירת ארטיפקטים מוחשיים המגיעים מעתידים קרובים אפשריים שיסייעו לנו לגלות את העתיד ולייצג השלכות שונות של החלטות שהתקבלו (Bleecker, 2020)
 אם בעבר סופרי מד"ב ואנשי קולנוע יצרו לנו את תמונת העתיד, לאחרונה עולה ההכרה בכוחו של העיצוב לייצר עתיד(ים) בזכות יכולתו להתקרב לעולם באמצעות פיתוח אינטרקציות שונות בין בני אדם ודברים או סביבות. מעצבים.ות יוצרים.ות דברים גם מתוך רצון להשפיע על העתיד וליצור חלופה להווה (Tonkinwise, 2015); בקורס נדון בעמדת המעצבת כמבשרת של שינויים ומהלכים הקשורים לאתגרי העתיד, באחריות חברתית ובכוחו של הדמיון לטוב ולרע. ננסה לייצר פרוטוטייפים ואינטרקציות שונות המונעות על ידי מוטיבציות שונות ותנאים אחרים מאלו שההווה מבוסס עליו על מנת ליצור חוויות יומיות בעתיד.