הויזואלי, הארוטי והפוליטי: התיאטרון של חנוך לוין

מקובל  לחשוב על השפלה כהיפוכו של כוח ועל תשוקה כמה שמניע לפעולה ויצירה. גיבורי מחזותיו של חנוך לוין מציגים את ההיפך: הם מתענגים על השפלתם, בעוד שלתשוקה שלהם השפעה מכניעה ומסרסת. במקום השאלות הגדולות של הקיום האנושי, עוסק לוין בגחמות קטנוניות, אלימות לא מוסברת וארוטיקה אובססיבית. למרות זאת, התאטרון שלו מעורר הזדהות וריגוש, זאת אולי בשל הקסם שטמון באבסורדיות הזו. בסמינר נציע קריאה משותפת במחזות נבחרים של לוין המביאים לידי ביטוי את החיבור בין הויזואלי, הארוטי והפוליטי: מלאכת החיים, חפץ, אשכבה, הנשים האבודות מטרויה, סוחרי גומי, הילד חולם, רצח וייסורי איוב. בקריאה נעמוד על המימד הביקורתי והפוליטי של התאטרון הלויני, על היחס שבין הכתיבה לבימוי ועל היחס שבין טקסטואליות לפרפורמנס.