מתחים ונופים

ההצהרה המבטיחה "זכוכית צבעונית משמידה שנאה" הוטבעה על גבי פביליון הזכוכית שתכנן האדריכל ברונו טאוט בשנת 1914. זהו אפוריזם שכתב היוצר פול שרברט בשבחי הזכוכית, כמחווה לטאוט שחשף וקידם את הפוטנציאל הגלום בשילובה באדריכלות. שרברט וטאוט האמינו שניהם בכוחו של היופי לחולל שינוי חברתי, לא פחות מכך. הם התעניינו בהנדסה של חוויה נשגבת, תוך תמרון המרחב הפיזי על כל רבדיו. בלב הקורס נציב אָטוֹם דחוס בשאלות על אסתטיקה. נרד אל שורש המושג ונמשיך באומץ ככל שיסתעף. ננסה לאפיין את המצב הישראלי בהקשר זה לאורך השנים, ולנתחו במטרה לחדד את מודעותנו להחלטותינו האסתטיות. 

נתבונן ביצירות אמנות שבמהותן מערערות קו גבול בין מה שנחשב עיצובי או קישוטי, למה שנחשב "אמנות יפה". נתייחס לאספקטים של גימור ולניואנסים הקשורים לשכפול ולדפוס. נתהה לגבי המעמד של מגע יד האמן/ית, ושל יצירה יחידה מסוגה, ונחשוב יחד על קשרים ופערים בין הפקת אובייקט אמנותי להפקת חוויה: שרה מוריס, דניאל ביורן, ברידג'ט ריילי, סול לוויט, נעמה צבר, ארווין וורם, ואחרים/ות המקיימים בפועלן/ם דריכות מיוחדת בין שטיחות לחלל טעון, בין אופנה לעל-זמניות, בין ציור לתפירה עילית. במקביל להתבוננות משותפת, שיחה וקריאה, חקירותינו יעמיקו דרך תרגילים שיוכלו להתגשם על כל ספקטרום הדו ממד, ויעסקו בשאלות הנתונות. מתוך יומרה, ידיעה וחוצפה, ננסה לנסח ולנסח מחדש תפיסות שגורות של התמקמות, יופי ומשמעות.