אובייקטים דיגיטליים, מנגנונים מוזיאליים

טכנולוגיות חדשות ואובייקטים דיגיטליים משפיעים באופן דרמטי על הייצור, הצריכה, התצוגה וההפצה של נכסי תרבות. מאוטומציה ומכונות לומדות ועד לבינה מלאכותית ומכונות יצירתיות, כללי הפעולה בשדות האמנות והעיצוב מוגדרים מחדש בזמן אמת ואיתם גם השיח התרבותי והחזותי. הסירקולציה וההפצה של ידע תרבותי דיגיטלי הפכו אותו לידע ציבורי שלכאורה פתוח ונגיש לפרשנות והתערבות יותר מאי פעם. בתוך כך, פרקטיקות וצורות חשיבה של מעצבים/ות ואמנים/ות הפכו למרכזיות ביצירה ועיצוב של מרחבי השתתפות פיזית,  דיגיטלית, ווירטואלית, וכך גם בתנאי הייצור, השימור וההפצה של ידע תרבותי במוזיאון ומעבר לו. הקורס יתמקד במערך היחסים בין ידע תרבותי לידע ציבורי תוך עיון מקביל ומצליב בין מוסדות ידע מודרניים כמוזיאון וארכיון ובין פלטפורמות טכנולוגיות וכלכליות עכשוויות.

מתוך התובנה שכל פעולת איסוף, שימור, אוצרות והנגשה של ידע תרבותי אינה רק פרוטוקול טכני, אלא פעולה פרפורמטיבית-פוליטית, נשאל האם פעולות האיסוף והשימור המחקר והתצוגה  יכולה לשרת ציבורים שונים או להפוך לנחלת הכלל? והאם ניכוס מחדש של מאגרי-נתונים בתחום המוזיאלי יכול להוות מודל ראשוני לקראת אינטליגנציה שאינה מלאכותית, אלא קולקטיבית. תוך התמקדות במרחב המוזיאלי כאתר אפשרי למחקר ויצירה משותפת, הקורס ייתן דגש מיוחד על היחסים המשתנים בין שדות האמנות והעיצוב בעידן המקודד. נשאל כיצד ניתן להשתמש בכלי חשיבה עיצוביים ואוצרותיים על מנת לאתגר את היחסים הקאנונים בין המוסד לקהליו ולהופכו לשדה בו פעולות כשימור ותצוגה נחקרות מחדש באופן שאינו משמר ידע אלא מייצר ידע פעיל, מגוון ושיתופי.