ללמוד מהעיר בעיר זרה

״ויותר מכל, העיר מזמנת למשוטט רגעים של תובנות עמוקות ואסתטיות, התגלויות חמקמקות של יופי ומשמעות, שלפעמים רק העדשה מסוגלת ללכוד. בכך, השוטטות בעיר היא לא רק אקט פיזי אלא גם חוויה מטאפיזית, הזדמנות להביט בעיניים חדשות על המוכר והיומיומי ולהפוך אותו ליצירת אמנות״

[וולטר בנג׳מין ]

“The street conducts the Flaneur into vanished time. For him, every street is precipitous. It leads downward – if not to the mythical Mothers- into a past that can be all the more spellbinding because it is not his own or private. Nonetheless, the Flaneur looks for his own. He demands the news of the day from yesterday.”

[ Walter Benjamin ]

קורס קיץ שיתקיים בעיר זרה ויזמין את הסטודנטיםות לצאת למסע משותף, אינטלקטואלי ואסתטי באמצעות המצלמה במטרה לחקור עיר זרה וללמוד אודותיה וממנה. כחלק מהקורס ידרשו המשתתפיםות לערוך תחקיר רחב על העיר הנבחרת, לבצע מיפוי תכליתי ורעיוני – ולהכין הצעה לפרויקט צילומי בזיקה לאופיה הייחודי של העיר ולהיצע האורבני שלה. שלב זה יכלול איסוף מידע על האזורים השונים בעיר, המבנה האורבני-אדריכלי שלה, והמנעד החברתי, הפוליטי – והכלכלי המתקיים בה (מידע זה ישותף בין משתתפי.ות הקורס וישמש כבסיס נתונים).

במהלך השהות בעיר הזרה, נמשיך למפות את העיר דרך סיורים משותפים ומשימות צילום. נתבונן על העיר כתיירים מחד – וכחוקרים מאידך, נתייחס למאפיינים החיצוניים, לאדריכלות, לתרבות העירונית והחברתית, לתרבות הצריכה ולקצב העירוני המשתנה בין חלקי העיר. ניקח השראה מהוגים כמו וולטר בנימין וכותבים כמו פרננדו פסואה ובודלייר, נעסוק בצילום דוקומנטרי-מרחבי, נאפיין פריזמות להתבוננות וננתח את הצילומים והמראות במטרה להבין את הדינמיקות העירוניות המורכבות.

במהלך הקורס נחשף  לצלמים-יוצרים מקומיים, נבקר בתערוכות צילום ואמנות, במוזיאונים מרכזיים ונרחיב את הידע ההיסטורי בזיקה לעיר. נקרא טקסטים מכוננים אודות צילום והעיר ונבנה הקשר (קונטקסט) משותף במטרה לחבר בין הפרויקטים.

במהלך הקורס – ובסיומו המוצלח, נשאף להרחיב את הדעת, לשכלל את המיומנויות האסתטיות וכיצד ליצור גוף עבודה תיעודי, עשיר ואישי.

"אֲנִי נִגָּשׁ לַחַלּוֹן וּמַבִּיט בָּרְחוֹב בִּבְהִירוּת מֻחְלֶטֶת.

רוֹאֶה אֶת הַחֲנֻיוֹת, רוֹאֶה אֶת הַמִּדְרָכוֹת, רוֹאֶה אֶת הַמְּכוֹנִיוֹת הַחוֹלְפוֹת,

רוֹאֶה אֶת הַיֵּשֻיּוֹת הַחַיּוֹת הַלְּבוּשׁוֹת הַמִּצְטַלְּבוֹת זוֹ עִם זוֹ,

רוֹאֶה אֶת הַכְּלָבִים שֶׁגַּם הֵם קַיָמִים,

וְכָל זֶה מֵעִיק עָלַי כְּמוֹ גְּזֵרַת גֵּרוּש

וְכָל זֶה זָר, כְּמוֹ הַכֹּל"

[ פרננדו פסואה, "חנות הטבק" ]