מה לפרס נובל לכימיה ולעיצוב ואמנות?

פרס נובל בכימיה הוענק השנה לטכנולוגיה פורצת דרך לעריכה גנטית בשם CRISPER/CAS-9. קריספר היא מערכת חיסון שקיימת אצל חיידקים כהגנה נגד וירוסים. אלו מזהים מקטעי DNA של וירוסים שתוקפים את החיידק, וחותכים אותם. הגנום האנושי נכתב באמצעות ארבע אותיות בלבד – A, C, G, T והיכולת לקרוא, ללמוד ולהשוות רצפי דנ"א עבור בני אדם ואלפי מינים אחרים, היא כבר עניין שבשגרה. אך לאחר גילוי מנגנון הפעולה הביולוגי של קריספר, הראו המדענים שניתן לחתוך במעבדה מקטע של DNA (אנזימים שונים משמשים כמספרים וחותכים מקטעים שונים) שבו גנים לא רצויים, ולהדביק במקומם חדשים. במילים אחרות - ניתן באמצעות מנגנון זה לערוך את הגנום האנושי כך שאפשר יהיה להוציא גנים שאחראים על מחלות כמו אלצהיימר, סרטן או איידס ולהחליפם בגנים בריאים. זוהי כמובן ההבטחה הגדולה ביותר לתיקון פגמים גנטיים איומים, אך מצד שני היא גם מבשרת על האפשרות של הזמנת ילדים לפי תכונות אופי או מראה כנהוג בהיסטוריה בתורות גזע אפלות.

אמנים ומעצבים שעוסקים בביולוגיה נענו מיד לאתגר לשחק את אלוהים ויצרו פרויקטים בנושא, שכן המדע הוא אחת מהדרכים החדשות בהן צועד עולם העיצוב והאמנות כיום. כך למשל עבודתה של מרתה דה-מנסז "Truly Natural" מעלה את הרעיון שההגדרות הישנות של המושגים "טבעי" ו"מלאכותי" כבר לא רלוונטיות. עבודת העיצוב הביולוגי (Bio-Design) הזו משתמשת בטכנולוגיה של CRISPER/CAS-9 כדי לערוך את הגנום של עכברי מעבדה שעברו שינויים גנטיים טבעיים עקב תהליך הביות. בפרויקט מוציאה דה-מנסז את הגנים שעברו שינוי ושותלת בהם גנים של עכברי בר, על מנת להחזירם למצבם הטבעי. היצירה מורכבת מאורגניזם עם גנום בו לא ניתן למצוא דבר מלאכותי, אך עם זאת כל הגנום ערוך בצורה מלאכותית. עבודה זו יוצרת מתח הנובע מהרעיון כי התערבות גנטית מורכבת יכולה להוביל לאורגניזם שהוא טבעי ומלאכותי בו-זמנית. 

תמונה

עבודת האמנות "Make, Do and Mend" של האמנית אנה דומיטריו עושה שימוש בחליפת נשים ממלחמת העולם השנייה שאת החורים שהיו בה הטליאה עם בדי משי שנצבעו בתרביות חיידקי e-coli. חיידקים אלו אינם חיידקים רגילים אלא כאלו שעברו שינוי גנטי באמצעות טכנולוגיית CRISPR כדי להסיר מהם את הגן שמקנה להם את העמידות לפניצילין. בעקבות השינוי החיידקים חזרו למצבם הגנטי בעידן שלפני האנטיביוטיקה. העבודה הנציחה את יום השנה ה-75 לשימוש הראשון בפניצילין בחולה אנושי והעלתה את המודעות להתפתחות מהירה של פתוגנים עמידים לאנטיביוטיקה, שקשה מאוד לטפל בהם. פניצילין, שהיה פעם טיפול שכיח בימי מלחמה, אינו יעיל כעת נגד הזיהומים של ימינו. שם העבודה היא הסיסמה ששימשה במהלך מלחמת העולם השנייה בבריטניה כדי לעודד עקרות בית לתקן את בגדיהן בעתות צנע ומציג את קושי לתקן כמו גם לטפל בזיהומים בימנו.

תמונה

פרופ' אורי ברטל
ראש המחלקה לתרבות חזותית וחומרית