מגזין בצלאל | דימויים ממוצעים (בעקבות היטו שטיירל)

ממוצעים, המוניים, סטטיסטיים, צפויים, נמוכים, בזויים, מרושעים, אכזריים.
זוהי רק רשימה חלקית של מונחים הנפרשים כמניפה בטקסט של האמנית והתיאורטיקנית היטו שטיירל ׳Mean Images׳ שבו היא מנתחת דרך מילה אחת את המשמעויות הטכנולוגיות, האסתטיות, החברתיות והפוליטיות של דימויי מכונה.

המקורות האטימולוגיים של המונח mean מרובים: כפועל, משמעותו להתכוון, לתכנן דבר מה ספציפי, לציין אובייקט מסוים או להציע משמעות בפעולה אינדקסלית. למשל, לסמן, ולבודד אובייקט מרשת ההקשרים שלו, ולקבע אותו כטיפוס type-specimen המונע בלבול בין וריאציות, כפילות ושעתוקים, ומעגן ידע וזיכרון משותף. כשם עצם, הוא נקודה הממוקמת בחצי הדרך בין קצוות קיצוניים - אמצע - ובהיותה אמצע משכיחה את הקצוות ומאפשרת לתאר תופעות דרך הפשטה והכללה (תיאוריה, שפה).

הרעיון של אוניברסליות או ידע אוניברסלי, לדוגמה, צומח מתוך הפשטה מודרניסטית המקטינה את מידת אי הסדר (הפיזור, מנטרלת את הקצוות, את הרעש) דרך ארגון שפתי וחומרי: מיון, סיווג, נתינת שמות וקביעת קטגוריות - פעולות שמשרטטות מרחב משותף אך גם מייצרות היררכיה (גבוה ונמוך, מרכז ושוליים, פנים וחוץ, זיכרון ושכחה).

דימויי מכונה, לפי שטיירל, הם דימויים סטטיסטיים שאינם נשענים על מציאות מטריאלית, הם מופעים של הממוצע המחושבים על ידי מודלי שפה שאומנו באמצעות אוקיינוס של דימויים אונליין שנלקחו שלל מהאינטרנט ומקפלים לתוכם מאות שנים של תשוקה אנושית להבין את הטבע, האנושי והלא-אנושי, לתרגם את מאפייניו דרך אותות וגופנים ולשלוט בו עד תום.

אבל בהעדר אמולסיה, חיישנים או תרכובות צבע, מהם החומרים מהם עשויים דימויי מכונה? מה חושפים ״גליצ׳ים״ בדימוי אודות מנגנוני הייצור של המכונה? וכיצד אנחנו בגופנו כרוכים במנגנונים אלו של הדימוי?

התערוכה 'דימויים ממוצעים', של בוגר ובוגרת בצלאל, כרמי דרור ובועז פרנס, פורשת מרחב חקירה חזותי של דימויי מכונה. דרור הזינה ציורים של פרנס למידג׳רני ויחד הם חיפשו את התמהיל ״הנכון״ - בין קו, צורה, צבע, פיגורטיבי ומופשט - שיפתח מנעד חזותי ״פרשני״ רחב ככל הניתן בתוצאות שיניב המודל. התובנות הובילו את דרור לבקש מפרנס שיצייר עבור המכונה ציור ייעודי: מופשט, שחור-לבן עם כתם צבע אחד. כאשר הציור מוזן למודל מיוצרים על ידי המכונה ארבעה פרומפטים הנבדלים זה מזה בסטיות קלות בניסוח. כל פרומפט מוביל לארבע וריאציות שונות, וכל הפעלה נוספת של אותו הפרומפט מניבה ארבעה דימויים חדשים. ככל שדרור מעלה את אחוזי ה״פרסונליזציה״ (הסגנון וההעדפות של כרמי על פי מידג׳רני) כך מתרחקים הדימויים המג׳ונרטים מהמקור. ״פרסונליזציה״ מוגדרת על ידי גלילה בפיד בלתי פוסק של דימויי מכונה - מיץ של זבל אינטרנטי מצונזר ומהונדס שמהדהד את העולם דרך מיצוע אסתטי של דימויים השולחים לפוליטיקה, דת, אלימות, פורנוגרפיה ומלחמה - אותם היא ממיינת לבקשת המודל, אוהבת, לא אוהבת.

בהמשך לשטיירל אפשר לומר שמאות הדימויים המוצגים בתערוכה הם דימויים ממוצעים, הצומחים מתוך נקודת אמצע סטטיסטית המחושבת ממיליארדי זוגות של תמונה וטקסט. אפשר לזהות בהם הדהוד של דימויים מתוך ההיסטוריה של האמנות המודרנית, תרבויות ילידיות, קראפט מסורתי וזבל אינטרנטי מצוי - הדאטה שהופשט מכל אלו סונטז לכדי דימוי שלא קיים בעולם, אך הוא התוצאה הסבירה ביותר שהמכונה למדה לשייך לרצף המילים המופיע בפרומפט.

בניגוד לשטיירל שמתבוננת על דימויי מכונה יחידניים, דרור מאפשרת לנו לבחון ריבוי אינסופי, מסחרר, של דימויים שאף אחד מהם אינו זהה לשני. זהו רעש חזותי המערער את ההגיון הסטטיסטי של הדימוי הממוצע. שכן, אם מידג׳רני היתה מכונת חישוב, הממוצע היה מוביל לתוצאה אחת. אך מכונה גנרטיבית, בניגוד גמור ללוגיקה מודרניסטית, מבוססת על רעש. לא על ייצוג סטטיסטי שמוחק וריאציות אלא על סטיית התקן המתארת שונות - פיזור של נתונים החורגים מהממוצע. ספריית בבל של הפיקסלים. 

דרור, בהתמסרותה ללוגיקה של המכונה, שואלת מהי יצירתיות בעידן של בינה מלאכותית, מה המשמעות של יצירת דימויים שאינם מגלמים כוונה הנוצרת בחיבור בין יד, עין, חומר, מדיום - means with no meaning. היא מציעה נתיב לפעולה אמנותית שאינה מגולמת בדימויים אלא בפרפורמנס של יצירתם.

תואר שני בבצלאל. ההרשמה בעיצומה.
מוזמנים ומוזמנות לשמוע עוד במפגש מתעניינים.ות בתכנית לתואר שני בתקשורת חזותית. במסגרת המפגש יתקיים סיור בתערוכה 'דימויים ממוצעים (בעקבות היטו שטיירל)',  עם ראש התכנית ואוצרת התערוכה ד"ר חגית קיסר, בו תוצג תכנית הלימודים וינתן מענה על שאלות.
 
יום ראשון | 3.6.26 | 17:00
הגלריה החיצונית
בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים
קמפוס ג׳ק, ג׳וזף ומורטון מנדל
רח׳ זמורה 1, ירושלים

לפרטים ולהרשמה