מחלת האהבה

מחלות ורופאים הם לרוב לא נושאים פופולריים בתחום האמנויות. עם זאת, במאה ה-17 הייתה פריחה של הנושא בדמות ציורים הנקראים ״ביקור הרופא״, כמו למשל בציור הבא מאת יאן סטין. אישה תשושה נראית יושבת בקדמת הציור, תומכת את ראשה בידה. את ידה השנייה אוחז הרופא, שמודד לה את הדופק, בעוד המשרתת מביאה לו צנצנת עם השתן של הפציינטית לאבחון. ניתן לשים לב שהבדיקה מתרחשת בבית, בחדרה של האישה. בפינה הימנית של החדר אנחנו רואים את המיטה, מכוסה באפיריון. על אף הנושא הרפואי, נראה שעוד משהו מתרחש כאן.

הרופא לא רק בודק דופק ובוחן שתן, אלא גם מחייך חיוך לא מוסבר למשרתת. בתוך הציור שתולים רמזים שונים לפיענוח הסצנה: הילד שיושב מצד שמאל משחק עם חיצים, כאילו היה קופידון, על הקיר תלויה תמונה שמציגה סצנת אהבים של ונוס ואדוניס ולצידה תמונה קטנה שמציגה את ״פיקלהרינג״ - דמות מתוך התרבות הפופולרית ההולנדית, הידועה באהבתה לשתייה ולחגיגה.

תמונה

בציורים בנושא ״ביקור הרופא״, מוצגת אישה שחולה במחלה שנשים רבות לקו בה מהעת העתיקה ועד המאה ה-19. בתקופת הרנסנס, המחלה אובחנה בשם הגנרי ״מחלת האהבה״, והסימפטומים שלה היו דיכאון, עייפות, כאבי ראש ותחושה כללית רעה. המחלה נחשבה לא פשוטה והיו מאבחנים בה בעיקר עלמות צעירות, אך לעיתים גם נשים אלמנות או נשים במערכות יחסים לא מתפקדות. האבחון נעשה דרך מדידת הדופק ובדיקת השתן ועל-פי התייעצות עם כתביהם של היפוקרטס וגאלן מהעת העתיקה. בסופו של דבר, לרוב הוכרע שהסיבה למחלה היא אי-קיום יחסי מין. כלומר, שהאישה החולה פשוט צריכה סקס. תלוי בהיותן רווקות או נשואות, חולות האהבה היו צריכות להתחתן, או לקיים יחסים עם בעלן ולהתעבר, ובדרך זו האמינו לרוב שהמחלה עוברת.

מיותר לציין שמחלה זו לא קיימת, אך לקח עד העת המודרנית כדי ש״מחלת האהבה״ תעלם מן הלקסיקון הרפואי. למעשה היה מדובר במחלה ״ספרותית״, כלומר, מבוססת על מקורות כתובים, יותר מאשר על אבחון מדעי. יותר מכך, המחלה הזאת, שהייתה לה נוכחות בחייהן של נשים מהעת-העתיקה ועד העת המודרנית, מצביעה על האופן שבו גוף האישה ובריאותה נתפסו בתור דבר ארעי ושביר, שרק הכפפתו לסדר חברתי ומשפחתי יביא ליציבות כלשהי.

אצל יאן סטין, הידוע בציוריו העוסקים בנושאים של הבורגנות ההולנדית בצורה סאטירית, החולות מיוצגות מראש בתור תחמניות ולהוטות אחר מין. למעשה, סטין נסמך בין השאר על מחזות שנכתבו בתקופה, שבהם גבר ואישה צעירים ניהלו יחסים ללא הסכמת אב המשפחה, ואז התחפשו לרופא ופציינטית על מנת לשכנע את אבי האישה לאפשר להם להתחתן. כלומר, בציורים של סטין מוצגת האישה החולה בתור רמאית, שעברה על חוקי החברה והמשפחה, ניהלה קשר מיני, וכעת רוצה לכופף את ידי אביה שייתן את הסכמתו לנישואין. סטין צייר עשרות ציורים בנושא, ויש בהם רמות שונות של הגזמה, עד כדי גרוטסקה. הרופא מיוצג כשרלטן באמצעות בגדיו, שלקוחים מעולם התיאטרון, בגדים שהם מוגזמים בהידורם. נשים חולות נתפסו כנתונות לגופניות שלהן, לצרכים ולתאוות שלהן, ולא בשליטה מספקת.

ברוב הציורים הללו נרמז הקשר המיני בין הרופא לבין הצעירה ״החולה״ בדמות כוס היין שמוגשת לו על ידי המשרתת, או אפילו רוכסן פתוח בציורים אחדים. הציורים תמיד מתרחשים בפנים הבית, והציורים על הקיר מאחור מעידים על יחסי האהבה שהם התוצר הסופי של ביקור הרופא. ציורי ״ביקור הרופא״ של סטין ואמנים אחרים בני הזמן, מבטאים גישה שיפוטית, שמיסכה את האופן שבו נתפסה באותה תקופה המחלה ה״נשית״ שמיררה את חייהן של נשים רבות, והציגה במקום זאת את המחלה באופן קומי. בצורה זו קושר סטין בין מגדר, רפואה וייצוג חזותי. 


ד״ר שרה בנינגה
ציירת ומרצה במחלקה לתרבות חזותית וחומרית