חדשות בצלאל
أخبار بتسلئيل
Bezalel News
עוד כמה מלים על המעבר מטקסט לדימוי
״ציור ימי-ביניימי של wifi שאינו עובד״ – זה הטקסט שהוצג בפני מאן דהו שהתבקש לתרגמו לדימוי חזותי. ״איור״ קוראים לזה. ״איור״ היא מלה נפלאה, באשר היא לוכדת בתוכה את תפקידו של הציור כמי שמטיל אור על הטקסט. תרגום מצוין למושג האנגלי ״illumunation״. אין ספק שקריאתו את הטקסט והבנתו אותו מעידות על השכלה רחבה ועל יכולת לשלב באופן משכנע ונטול ״תפרים״ בין הסגנון של איורי ספרים מימי-הביניים לבין ״אייקונים״ עכשוויים של אפליקציות טכנולוגיות. הנקודה היא שאותו ״מאן דהו״ שעליו הוטלה המשימה לא היה יוצר דגול, אלא מחולל הגרפיקה DALL-E 2 של חברת OpenAI, שמסוגל להפיק דימויים חזותיים על בסיס תיאור מלולי. כזה הוא גם ״ציור מים אוריינטלי של גברת המשתמשת ב-iPhone במהלך שושלת סונג״.
״שלב חדש ומדהים בעידן הבינה המלאכותית. ולא פחות מכך – עידן חדש בתולדות היצירה האנושית״, כתב עפרי אילני בעיתון הארץ ב-22 במאי 2022. אפשר שתוך זמן קצר הפיתוח הזה לא ירגש אף אחד, ואפשר שהוא יהפוך ל״דבר הבא״. בין שכך ובין שכך, יש לזכור שהמהות המורכבת של מלאכת ה״תרגום״ משפה מלולית לשפה חזותית, ולהפך, טורדת את מנוחתם של יוצרים מאז ומתמיד. כבר היוונים הקדמונים הפליאו לכתוב טקסטים אקפראסטיים (ekphrsis). מדובר בטקסטים המתארים יצירת אמנות (פסל, ציור או מבנה), תוך שהם שוזרים בו גם מימד פרשני. בבסיסם מונחת החשיבה על אודות הזיקה בין תחומי אמנות שונים, ולעתים בין תרבויות שונות, שכן לעתים הטקסט האקפראסטי נכתב בעולם שונה מן העולם שהוליד את היצירה החזותית שאליה הוא מגיב.
המורכבות והתחכום האלו תופסים גם למהלך ההפוך, המצוי אף הוא תחת ההגדרה הרחבה של הרטוריקה האקפראסטית. יצירה חזותית המושתתת על טקסט מעניקה לו פרשנות, שהיא פועל-יוצא של היבטיהם המגוונים של הזמן, המקום, התרבות והשיח שבו נוצרו, ולעתים גם של הביוגרפיה והאישיות של היוצר.ת, מזה, וזהותו של קהל היעד, מזה. בריאת אדם של מיכלאנג׳לו, הסעודה האחרונה של לאונרדו, לידת ונוס של בוטיצ'לי, טביעת אופליה של מילה (Millais) – מה היינו עושים אם כל הבריאות-של-אדם, הסעודות האחרונות, הוונוסיות והאופליות היו נראות אותו דבר? ואם כל הנשים של שיר השירים היו נראות אותו דבר?
האיור המוצג להלן מציג ״תרגום״ מדויק לעילא ולעילא, ובה בעת מופרך בעליל, לפסוקים מפרק ד' של שיר השירים:
.א הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, הִנָּךְ יָפָה--עֵינַיִךְ יוֹנִים, מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ; שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים, שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד .ב שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת, שֶׁעָלוּ מִן-הָרַחְצָה: שֶׁכֻּלָּם, מַתְאִימוֹת, וְשַׁכֻּלָה, אֵין בָּהֶם .ג כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ, וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה; כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ, מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ .ד כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ, בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת; אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו, כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבֹּרִים .ה שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים, תְּאוֹמֵי צְבִיָּה, הָרוֹעִים, בַּשּׁוֹשַׁנִּים.
הכל נמצא באיור: העין היא יונה, השיער הוא עדר עזים, השיניים הן עדר קצובות (כבשים הסדורות בשורות ישרות), הרקה היא פלח רימון, הצוואר הוא מגדל (דויד) שעליו תלויים שלטי גיבורים, השדיים הם שני עופרים. רשימה חלקית. גם השפתיים הנוטפות דבש (פרק ד׳, יא׳) והאף, שכמוהו כ״מגדל הלבנון צופה פני דמשק״ (פרק ז׳, ה׳), נמצאים שם.
מובן מאליו, שיש הבדל מהותי בין התרגום החזותי ההזוי הזה לשיר השירים לתרגומים החזותיים של DALL-E 2. האחרונים מעידים על יכולת מיפוי והכללה של כל הדימויים האינטרנטיים המזוהים על-ידי כותרים (כ״כתבי יד מימי-הביניים״ או כ״ציורים סיניים משושלת סונג״, למשל) ועל יכולת ליצירת אינטגרציה בין ה״דגם״ שהתקבל לבין דימויים/״דגמים״ אחרים. אלו מבוססות על פיתוחים אינסופיים בשדות ה-big data וה-deep learning.
אבל, העניין שעורר אלגוריתם ה-AI (בינה מלאכותית) החדש הוא הרבה מעבר להשוואה חזותית בין התוצרים הסופיים. סרטון שעלה ליוטיוב מספק דוגמה להגיגים שהעלו אמנים והיסטוריוני אמנות נוכח מצב שבו ״טכנולוגיית מטקסט לדימוי״ (text-to-image techology) עלולה להשתלט על עולם היצירה ולהשפיע על היוצרים עצמם. התגובות נעות בין פחד גדול (״זה כל-כך לא הוגן״) לאמונה שמכונה לא באמת יכולה להיות יצירתית ולהוות תחליף לאמן. בהקשר זה עולה שוב ושוב המצאת המצלמה כדוגמה לטכנולוגיה חדשה, שאיימה – כך היה נדמה לרגע – על האמנות ועל עתידם של האמנים. כידוע, ההיסטוריה הוכיחה שלא זו בלבד שהציור לא מת, אלא שהוא למד לעשות שימוש בצילום. והצילום, בתורו, הפך לאמנות. ועדיין, המחשבות והתהיות הן רבות ומגוונות. האם הכל מסתכם בחשש שלנו, כיוצרים וכחוקרי אמנות, שנאבד את השליטה על השדה שעליו אנחנו אמונים? ואולי המופרכות וחוסר התחכום של הטקסט הבסיסי משרים עלינו תחושת אי נחת? נראה ששוב נצטרך להידרש לשאלות מליון הדולר ״מהי אמנות״? ו״מה מהותה של פעולת היצירה״? לא מן הנמנע, שנאלץ לחשוב על הגדרה מחודשת, מורכבת ומנומקת של מושגים דוגמת ערך אמנותי, ערך אסתטי וערך שוק, בעלות וזכויות יוצרים, מקוריות, חדשנות וייחודיות, אותנטיות, חיקוי וזיוף, יצירתיות ודמיון. וכן, יהיה עלינו לתהות (פעם נוספת) על המקום שאנחנו אוהבים לתת לביוגרפיה ולאישיות של היוצר.ת האינדיבידול.ית ועל ההתעקשות על כך שיצירה – כל יצירה – אמורה להיות מבוססת על מגוון רחב של הקשרים תרבותיים, חברתיים, פוליטיים, דתיים, כלכליים ואחרים, שהם הרבה מעבר לסט הוראות בסיסי שמנפיק מחשב.
ובינתיים, נוכל להינות מ״ציור מצרי עתיק המתאר ויכוח לגבי מיהו זה שתורו להוריד את הזבל״.
