טקס חנוכת קמפוס בצלאל החדש | נאום נשיא האקדמיה

בחודש נובמבר 2022 התקיימו אירועי חנוכת הקמפוס החדש של בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים, קמפוס ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל בלב העיר ירושלים. כחלק מהאירוע, נשא נאום פרופ' עדי שטרן, נשיא האקדמיה:

״ובכן, אינני מתכוון לדבר על הקמפוס החדש של בצלאל.

אני מבקש לדבר על בצלאל. על הרגע הזה בתולדות המוסד, ועל התפקיד שלנו. בירושלים, בארץ, בעולם.

בדברי הימים יש נקודות ציון, אבני דרך, נקודות מפנה.

אנחנו היום, כולנו, בשעה זו, ברגע זה, חולפים - ומשתהים לרגע - בצומת כזו. אם תרצו, קו פרשת המים.

אנחנו כעת במעבר החציה, בין עידן לעידן. המהלך הזה החל לפני שנים לא מעטות, והוא עתיד להמשך עוד קצת. בקרוב, תעזוב בצלאל את הר הצופים סופית ותעבור לכאן.

אנחנו, קהילת בצלאל - סגל מנהלי, אקדמי וסטודנטים -  נמצאים כעת ברגע הריחוף, בין גדה לגדה, בקפיצה נחשונית - איברי הגוף מתוחים עד לקצה גבול היכולת, מתכוננים, רגשית, נפשית ופיזית, לקראת המפגש עם הקרקע. הנשימה נעתקת.

אנחנו לקראת נחיתה בארץ חדשה, בעולם חדש, אולי על קרקעיתה של פלנטה חדשה.

כאן, בלב לבה של העיר, פרושה בפני בצלאל היום ההזדמנות להפוך משמעותית יותר, נוכחת יותר, משפיעה יותר.

אמנות היא מעשה חתרני. היא הולכת נגד הזרם, פורצת דרכים, מחדשת, ומשנה.

גם בפעולתה ובתרומתה של בצלאל יש משהו חתרני. סמוי מן העין, זורם מתחת לפני השטח. פורץ בעוצמה במקומות מסוימים, מפעפע ומציף אט-אט באחרים.

ובכן כן, בואו נדבר על תרומתה של בצלאל - למעשה על התרומה של בוגרות ובוגרי בצלאל - לציבוריות הישראלית, לנראות, לסמלי האומה, לדימויים שכולנו גדלנו עליהם, לביטויים והמופעים החזותיים של הממסד, כמו גם לביקורת והמחאה שנגד הממסד, לתדמיתה של ישראל בעולם.

חישבו על האמניות והאמנים היוצרים אמנות גדולה, מרגשת, מפעימה ומעוררת מחשבה. זכרו את תרומתם המכרעת של מי שאחראי/ת על איכותה של הסביבה הבנויה, על תכנון בתינו ובנייני הציבור שלנו, על התרומה של אלה היוצרים והיוצרות את המוצרים והכלים שאנו משתמשים בהם, תנו דעתכם על חלקם המכריע של המעצבים במרחבי ההייטק, בפיתוח המקיים ובטיפול במשבר האקלים, ראו את השפעתם של אלה המלבישים אותנו, של החוקרות והמבקרים, של המעצבים את הממשקים שלנו עם המציאות (האמיתית וזו המדומה).

כל אלה - בוגרות ובוגרי בצלאל - הם היוצרות והיוצרים את הסביבה החזותית והחומרית שלנו. הם היוצרים ויוצרות את העולם בו אנו חיים.

בצלאל עוסקת בחינוך. אנחנו שואפים להכשיר יוצרים ויוצרות החותרים למצוינות, הקנאים לאיכות, המבינים את הסביבה בה הם פועלים, את הכח הנתון בידיהם ואת האחריות המוטלת על כתפיהם. יוצרים מקוריים הרוצים ויכולים להנהיג, להפוך מנהיגים וסוכני שינוי ושישפיעו על התרבות, החברה והכלכלה בישראל, ובעולם. 

וההשפעה הזו דרושה. המציאות כאן, במקומותינו, מבעבעת, רותחת, מציפה אתגרים ומציבה בפנינו מראות, לאו דווקא מחמיאות. במרחב הישראלי היום תרבות ורוח הפכו מילות גנאי. במרחב שבין האקזיט הנכסף לבין שיח היומיום - הבוטה, האלים והשטחי - המורכבות לא מוצאת לה מקום.

עלינו, היוצרות והיוצרים, לדבוק בסובלנות, בפלורליזם, בשיוויון ובשיוויון הזדמנויות. עלינו לפלס ולפנות מקום למחשבה, להשתהות, לביקורת, לערעור ולספק.

לתרבות ולרוח.

אני מאמין כי רק בדרך של חינוך, תרבות ואמנות נוכל לשנות את המרחב בו אנו חיים.

ומילה אישית לסיום:

את הערכים לאורם אני חי ופועל ספגתי בשני מקומות: בבית הורי, ובבצלאל. 

סיימתי את לימודיי בבצלאל לפני 30 שנה בדיוק. 1992.

מה למדתי בבצלאל?

למדתי קומפוזיציה, וצבע, וקו וכתם, וחומר...

למדתי מהי דבקות במטרה, מדוע חשוב לדייק, למדתי מהי איכות, מצוינות, את ערכה של עבודה קשה, למדתי להתבונן, לראות ממש ממש טוב, לזהות זויות ונקודות מבט בלתי צפויות.

להתעקש ולהתרגש מניואנסים.

למדתי להעז. לקחת סיכונים. לשאוף לעשות את החדש. השונה, האחר והמשונה. למדתי לערער, להטיל ספק, להעניק ולקבל ביקורת.

למדתי את כוחן של אמנות, של יצירה ושל מקוריות.

למדתי לדמיין, לחלום, ולממש. 

אני מאד גאה, ומאד נרגש לעמוד כאן היום בפניכם. אני מקווה שבמימוש המהלך הזה, בהשלמת בניינו של קמפוס ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל, אני מגשים לפחות חלק מהערכים לאורם גדלתי.

מזל טוב בצלאל!״