אות יקיר/ת בצלאל ניתן השנה לפרופ׳ הנרייט דהאן כלב, פרופ' צבי טולקובסקי, סוראיה שרה נזריאן, רון ארד ורונית אלקבץ ז"ל

ביום חמישי, 22.6.23 קיימה בצלאל טקס חגיגי שהתקיים לראשונה במשכן החדש, קמפוס ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל במרכז העיר ירושלים, ובמסגרתו העניקה את אות יקיר בצלאל לשנת 2023.

אות יקיר ויקירת בצלאל מקביל לתואר ״דוקטור לשם כבוד״ באוניברסיטאות ומוענק לאלה שהאקדמיה מבקשת להוקיר ולהודות להם/ן על תרומתן/ם הייחודית לבצלאל בפרט, ועל פועלם/ן ותרומתם/ן לחברה הישראלית ולקידום תחומי האמנות, העיצוב והתרבות הישראלית בארץ ובעולם בכלל.

אות זה, אשר הפך למסורת חשובה, הנו הציון הגבוה ביותר שמוענק על ידי האקדמיה הוענק השנה לפרופסור הנרייט דהאן כלב, פרופ' צבי טולקובסקי, סוראיה שרה נזריאן, רון ארד ורונית אלקבץ ז"ל.

נשיא האקדמיה, פרופ׳ עדי שטרן, אמר בנאומו:
״קהילת בצלאל היא קבוצה מגוונת של בני אדם, המאמינים ומייצגים תפיסות עולם שונות, מגזרים ותרבויות שונות. אנחנו חייבים להיאבק על האפשרות של כל אחד להתבטא, ללא מורא ובחופשיות, ולהצליח לחיות בשדה של מורכבות ובמרחב של מחלוקת. 

היסודות עליהם מושתתת תפיסת עולמנו הם כבוד האדם, השוויון, הפלורליזם וחופש המחשבה, הביטוי והיצירה.
בבחירות יקירי ויקירות בצלאל לשנת 2023 היה לנו חשוב לחזק ולהוקיר אנשים בעלי דעות שונות, אנשים שמחדשים, מאתגרים, חותרים למצוינות ושבעשייתם הם מובילים ומקדמים ערכים של שוויון, גיוון ופלורליזם. אנשים פורצי דרך ומוסכמות. אנשים אלו, הם אתם ואתן, יקירי ויקירות בצלאל, לשנת 2023.״

פרופ׳ הנרייט דהאן כלב

פרופ׳ הנרייט דהאן כלב היא מרצה, חוקרת, אשת אקדמיה והוראה ופעילה חברתית מוערכת. תחומי התמחותה ומוקד עניינה הם מגדר ופמיניזם, תיאוריה פוליטית, פוסט קולוניאליזם ומזרחיות בישראל. לאורך קריירה אקדמית וחברתית פורייה וארוכת שנים חקרה דהאן כלב באופן מעמיק עוולות חברתיות ופוליטיות ופעלה באופן נחוש ובלתי מתפשר על מנת לתקן עוולות אלה.

לאורך הקריירה האקדמית, שהתה פרופ׳ דהאן כלב למטרות מחקר והוראה באוניברסיטאות המובילות בעולם, כגון אוניברסיטת אוקספורד, אוניברסיטת ניו יורק ואוניברסיטת לוס אנג'לס. היא פיתחה כ-30 קורסים אקדמיים לתואר ראשון, לתואר שני וללימודי דוקטורט, לימדה באוניברסיטאות מובילות בארץ ובעולם והנחתה סטודנטים רבים לתואר שני וכן מועמדים לדוקטורט.

כחוקרת מוערכת חיברה וערכה שמונה ספרים, חלקם יחד עם שותפות לכתיבה ולעריכה, ופרסמה יותר מ-60 מאמרים בכתבי עת ובהוצאות לאור אקדמיות מובילות. כמרצה וחוקרת העבירה עשרות הרצאות וסדנאות בארץ ובעולם, והייתה הדוברת הראשית בשמונה כנסים בינלאומיים.

דהאן כלב הינה מובילה חברתית נחושה, העובדת ללא לאות למען צדק חברתי, תיקון עוולות וקידום אוכלוסיות מוחלשות. דהאן כלב הייתה ועודנה מעורבת בארגונים חברתיים שונים - היא הייתה ממקימי ארגון "אחותי – למען נשים בישראל", המושתת על עקרונות הפמיניזם המזרחי; בשנים 2006-2005 שימשה כיו"ר ארגון זכויות האדם "בצלם"; וכן שימשה כחברת ועד מנהל במספר ארגונים חברתיים ובהם הקרן החדשה לישראל, הפועלת לקידום הצדק, השלום והדמוקרטיה בישראל. בשנים האחרונות הרחיבה עוד את תחומי עניינה והחלה לעסוק גם בנושא משבר האקלים, קיימות וחקלאות עירונית, והיא חברה בוועד המנהל של פרויקט 'שבועת אדמה'. בימים אלה, ימי אי שקט פוליטי קשה, היא פעילה גם במסגרת הקולקטיב המזרחי-אזרחי, הפועל כנגד תוכנית הרפורמה המשפטית.

אות יקירת בצלאל ניתן לפרופ׳ הנרייט דהאן כלב על קידומה הנחוש של נושאי צדק חברתי, שוויון ודמוקרטיה, הן בתחומי המחקר והן בזירה החברתית; על פעילותה הנחושה למען נשים בזירה החברתית והפוליטית בארץ ובפרט בתחום הקידום החברתי של נשים מזרחיות; ועל מסירותה כמרצה, כמורה וכמנחה למען הקמת דור חדש, דור המשך של סטודנטיות וסטודנטים פעילים וסקרנים.

פרופ' צבי טולקובסקי

פרופ׳ צבי טולקובסקי, הוא אמן מוערך ודמות מובילה בתחום האמנות והתרבות הישראלית. טולקובסקי פעל כבר בעשוריה המוקדמים של המדינה, ויצירתו מתפרשת על פני שישה עשורים של עשייה ענפה ומשמעותית.

בשנת 1956 הגיע לראשונה ללמוד בבצלאל. לאחר סיום לימודיו המשיך את התפתחותו המקצועית בבית הספר הגבוה לאמנויות "בוזאר" בפריז ולאחר מכן ב-Art Student League בפריז. עם שובו לארץ, בשנת 1968, חזר לבצלאל והחל ללמד במחלקה לאמנות. במחלקה הקים את סדנת הדפס הרשת ומאוחר יותר אף את סדנת הנייר. בשנים 1988-1985 שימש כראש המחלקה, ולאחר מכן המשיך ללמד באקדמיה במשך שנים רבות, גם לאחר צאתו לגמלאות. טולקובסקי שימש כמורה ומנחה לדורות רבים של אמניות ואמנים צעירים אשר נכנסו בשערי האקדמיה. את תפקידו בבצלאל סיים בשנת 2021, בגיל 87.

גם מחוץ לכותלי האקדמיה טולקובסקי הוא דמות מפתח בעולם התרבות הישראלי והירושלמי. הוא היה ממקימי קבוצות האמנים הנודעות "משקוף" ו"רדיוס" ויצירותיו הוצגו בתערוכות רבות בארץ ובעולם, וכן בתערוכות יחיד במוזיאונים החשובים בארץ, בהם מוזיאון תל אביב לאמנות, מוזיאון חיפה לאמנות ומוזיאון ישראל. במוזיאון ישראל הוצגו הן בשנת 1976 והן בשנת 1990 ממצאים ויצירות שעשה בעקבות מסע תיעוד במחנה הפליטים הנטוש נועיימה שבעמק הירדן, אליו יצא בשנות ה-70 עם תלמידיו מבצלאל. בימים אלה ממש מוצגת במוזיאון ישראל תערוכת יחיד נוספת שלו, "צליינות בארץ הקודש", המתבססת על ספר אמן שיצר ו שנמצא כיום באוסף המוזיאון.

לאורך השנים זכתה עשייתו להוקרה ולפרסים, ובהם פרס שרת המדע והאמנויות ליוצרים בתחומי האמנויות הפלסטיות, 1994, פרס על מפעל חיים ע”ש מרדכי איש שלום, 2004, ופרס עידוד היצירה עבור מפעל חיים ממשרד המדע, התרבות והספורט, 2012

אות יקיר בצלאל ניתן לפרופ׳ צבי טולקובסקי, אמן רב-תחומי, איש יצירה וחזון, מחנך ומרצה בבצלאל, על עבודתו הפורה ויצירתו האמנותית החיונית והמאתגרת, על פעילותו הענפה בקידום האמנות הישראלית ועל מחויבותו ומסירותו לפיתוח ולהובלת דורות רבים של אמניות ואמנים צעירים.

סוראיה שרה נזריאן

סוראיה שרה נזריאן, היא אמנית ופילנתרופית אמריקאית ילידת איראן. היא עוסקת בגילוף באבן וחוקרת את המושגים העוסקים באמהות, משפחה, רוחניות ותרבות איראנית. במשך עשרות שנים נזריאן תורמת לקידום החינוך והאמנות מתוך אמונה ביכולת לחולל שינוי ולצמצם פערים חברתיים וכלכליים בקהילות בארץ וברחבי העולם.

נזריאן, ילידת איראן, היגרה לארצות הברית ב-1979 עם משפחתה. בתחילת הקריירה שלה עבדה במספר מדיומים הכוללים ציור ופיסול בחומר קרמי. בשנות ה-80 החלה נזריאן לפסל והקימה סטודיו משלה בלוס אנג'לס. בעקבות מחקרים וניסויים שערכה היא יצאה למסע ייחודי דרך מחצבות השיש של פיאטרסנטה באיטליה, שם חידדה את יכולותיה הטכניות באבן והחלה ביצירת פסלים וקומפוזיציות בקנה מידה גדול המאפיינים את עבודתה מאז. לאורך קריירה פוריה וארוכת שנים הוצגו עבודותיה בתערוכות יחיד וקבוצתיות במקומות יוקרתיים ופסליה מוצגים כאמנות ציבורית במגוון רחב של מוסדות ציבוריים בארה"ב ובישראל. ביצירותיה מפגינה סוראיה קשר עמוק לנשיות המהדהדת את חוויות חייה ותפקידה המשפחתי ומנכיחה את מחויבותה הבלתי מעורערת לערכים הומניסטיים.

ערכים הומניסטיים אלו הנחו גם את נזריאן, יחד עם בעלה המנוח יונס נזריאן וכיום יחד עם ילדיה, במאמציה הפילנתרופיים הפוריים. מתוך התחלות צנועות והתגברות על אתגרים רבים באיראן שעיצבו את סיפורה האישי. עבודתה הפילנתרופית התמקדה בתמיכה במטרות חינוכיות באמצעות גישה רב-כיוונית, בין אם במסגרת האקדמית, בזירת המדיניות הציבורית, בקהילה או באמצעות אמנויות. הקרן שהוקמה יחד עם בעלה נטעה זרעים, בנתה גשרים ואיפשר חשיבה חלוצית, סובלנות, ביטחון והקניית ידע. באמצעות השקעתה במוסדות המפתחים למידה ומצוינות ובמוסדות אמנות בישראל ובארה"ב.

יחסי השותפות של נזריאן עם בצלאל החלו בשנת 2017, עם תמיכתה בהקמת הספרייה והארכיון הדיגיטלי ע״ש יונס וסוריה נזריאן בקמפוס החדש של בצלאל בלב ירושלים. בעזרת תמיכה זו, סוראיה מאפשרת לאקדמיה להתחיל בפרק חדש בתולדותיה ולהביא את הערכים והיסודות המשותפים שלה ושלנו עליהם מושתתת תפיסת עולמנו: כבוד האדם, השוויון, הפלורליזם וחופש המחשבה, הביטוי והיצירה, כאן בירושלים.

אות יקירת בצלאל ניתן לסוראיה שרה נזריאן על עשייתה האמנותית ויצירותיה, על מסירותה העמוקה, תמיכתה ושיתוף חכמתה. על נדיבותה הרבה המאפשרת ידע וחיזוק החינוך, התרבות והאמנות שחלק עיקרי מחזונה. נזריאן בעלת מחויבות איתנה להנחלת ערכים הומניסטיים הן ביחידים והן בקהילות, היא חותרת לחולל שינוי חברתי חיובי בישראל ומחוצה לה.

רון ארד

רון ארד הוא מעצב, אדריכל ואמן, מן הבולטים והמוכרים בעולם. יוצר שתרומתו לעולם העיצוב יוצאת דופן וייחודית. עבודתו מתאפיינת בשאיפה מתמדת להרחבת הגבולות ואיתגור מוסכמות מוכרות. הוא פועל בזירות שונות ומגוונות, תמיד בניגוד לציפיות ובהגדרה מחדש של האפשר. סגנונו המובחן והשימוש הבלתי מקובל בחומרים וצורות הותירו חותם בל ימחה על עולם העיצוב, ומהווים מקור השראה עבור רבות ורבים.

ביצירתו ארד אורג ומתיך עיצוב, אמנות, שימושיות וטכנולוגיה. בעבודותיו האיקוניות, ככסא הרובר או מדף התולעת הוא ממיר חפצי יום יום והופך אותם ליצירות אמנות יחודיות. הוא מאתגר את התפיסות המוכרות ביחס לצורה ומבנה, ויוצר דימויים ואובייקטים המציתים את הדמיון. פריטי ריהוט רבים שעיצב הפכו לחלק מוכר מן הקאנון העולמי של העיצוב המודרני. עבודותיו הוצגו ונמצאות באוספי המוזיאונים החשובים בעולם ובהם המוזיאון לאמנות מודרנית (MOMA) ומוזיאון המטרופוליטן בניו יורק, מוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון, מרכז פומפידו בפריז ורבים נוספים.

במרוצת השנים, כאחד היוצרים והמעצבים המוערכים והמצליחים בעולם, זכה ארד באותות ובפרסים רבים. בשנת 2011 הוענקה לו מדליית לונדון לעיצוב; ובשנת 2013 הצטרף לשורה ארוכה של אמנים ואדריכלים מכובדים עת הוענק לו התואר ״אקדמאי מלכותי ״ (Royal Academician) של האקדמיה המלכותית לאומנויות.

לצד עבודתו כיוצר, כמעצב וכאדריכל, פעל רון כמרצה ומחנך, ומשנת 1997 עד שנת 2009 לימד בקולג' המלכותי לאמנות בלונדון (RCA) וכיהן כראש המחלקה למוצרי עיצוב.

אות יקיר בצלאל ניתן לרון ארד, על יצירתו הענפה בתחומי העיצוב, האמנות והאדריכלות; על פיתוחו של גוף עבודות עצום ורב, המתאפיין בשפה אישית וייחודית, בממד הצורני, המבני והחומרי; על החתירה למצוינות והחיפוש המתמיד העקבי אחר החדש והשונה,­ ועל יצירתם של חפצים, פסלים, בניינים ומרחבים שוברי מוסכמות, פורצי דרך ומעוררי השראה, בארץ וברחבי העולם.

רונית אלקבץ ז"ל

רונית אלקבץ ז״ל הייתה שחקנית קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה, תסריטאית ובמאית. אמנית עטורת פרסים ושבחים, הזכורה כאחת השחקניות הישראליות המוכרות והמוערכות ביותר בקולנוע הישראלי.

בעבודתה המעמיקה, הנוקבת והמופתית כשחקנית, כמו גם כתסריטאית וכבמאית, יצרה אלקבץ דמויות בלתי נשכחות שזיכו אותה בפרסים ובשבחים רבים. ביצירתן של דמויות אלו, שהיו יומיומיות, רגילות לכאורה, אך בה בעת גדולות מהחיים, ובהצגתם של נושאים שנויים במחלוקת באופן אמיץ ובלתי מתפשר, תרמה אלקבץ תרומה מהותית וחשובה מעין כמוה לקידום השיח החברתי והקולנועי בישראל.

אלקבץ הייתה מועמדת לפרסי אופיר 16 פעמים, וזכתה שלוש פעמים בפרס על הופעותיה בתפקידים ראשיים. בשנת 2012 הוענק לה פרס מפעל הפיס לאמנויות, מדעים ומחקר ע"ש לנדאו בתחום הקולנוע; בשנת 2014 הוענק לה עיטור "המסדר הלאומי של לגיון הכבוד" ע"י שגריר צרפת; ובשנת 2015 הוענק לה תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית. כמו כן, כיהנה אלקבץ כנשיאת הארגון "אחותי – למען נשים בישראל", תנועה פמיניסטית מזרחית הפועלת לקידום נשים מהשכבות המוחלשות בישראל.

בשנת 2016 הלכה אלקבץ לעולמה בטרם עת, לאחר מאבק קשה במחלת הסרטן. אלקבץ הותירה אחריה מורשת מפוארת של דמויות מעוררות מחשבה, סרטים נוקבים ואמירה חברתית עוצמתית. כל אלה יצרו הדים בתודעה הציבורית והשפיעו השפעה של ממש על החברה והאמנות בישראל.

אות יקירת בצלאל ניתן לרונית אלקבץ ז"ל על יצירתה פורצת הדרך והחשובה בתחומי המשחק, הקולנוע והתרבות הישראלית; על תרומתה העצומה להרחבת השיח הקולנועי-אמנותי; ועל כך שהציבה על קדמת הבמה ובמרכז השיח דמויות וחוויות מן הפריפריה הגיאוגרפית והחברתית, שבעבר הושתקו וזכו להתעלמות. בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים מוקירה את פועלה ואת זכרה.

את הענקת אות יקירת בצלאל קיבל אחיה של רונית והשותף ליצירתה, שלומי אלקבץ.