מבארי לבארי – על זיכרון והנצחה בעוטף עזה

״קורות הארץ הזאת חקוקות באנדרטאות העץ, האבן והברזל.
אנשי הארץ המיוסרת הזאת עוצרים לידן – ושואלים.
הרבה כח טמון בשאלות הללו, בסקרנות לדעת, ללמוד ולזכור.״

מלים אלו נאמרו על-ידי יצחק רבין בשנת 1989, והן חקוקות על שלט הכניסה לאנדרטה לנופלים בבית הקברות הארעי בבארי. כאן, בקרבת הכניסה ליער בארי, נטמנו חיילי צה"ל שנהרגו בחזית הדרום במבצע קדש (1956), במלחמת ששת הימים (1967) ובמלחמת יום הכיפורים (1973). "במהלך שנה לאחר הקרבות", מסביר השלט, "הנופלים הועברו למנוחת עולמים בבתי קברות ברחבי הארץ בתיאום עם משפחותיהם". בסך הכל שימש האתר לקבורתם של יותר מ-800 חללי צה"ל. האנדרטה, שתוכננה על-ידי האדריכלים יצחק המבורג ואריה פטרן בשנות השבעים, מורכבת מבסיס רחב וגבוה המצופה באבנים קטנות וגוש סלע מלבני גדול ולא מלוטש שהובא מסיני.

תמונה

אנדרטה לנופלים בבית הקברות הארעי בבארי

ומה יהיה עתה על נופלי בארי של שנת 2023? היכן יטמנו? איזו אנדרטה תוקם לזכרם? ומה על נופלי ניר עוז ונחל עוז, סופה וחולית, כפר עזה ונתיב העשרה, שדרות ואופקים? נתחיל מזה ש"המטרה של אנדרטות היא כפולת-פנים". כך כותבת אסתר לוינגר בספרה אנדרטות לנופלים בישראל (1993) ומבארת: "זיכרון והנצחה מזה, לקח ודוגמא לדורות הבאים מזה". ובאשר לתבנית, היא מוסיפה: "כל סלע, גל אבנים, עמוד, פסל, או אתר ארכיטקוני, המשמש יד זיכרון לנופלים במלחמה או בפיגוע חבלני, הוא בבחינת אנדרטה".

בהכללה ניתן לקטלג את האנדרטות הפזורות בכל הארץ לזכרם של מי שנלחמו בה ונהרגו לשלוש קטגוריות המבוססות על מהותו, תפקידו ותפקודו של המרחב שבו בחרו להציב את האנדרטה: אנדרטות הממוקמות באתרים שבהם התחוללו הקרבות ובהם נהרגו הלוחמים (להלן: "אנדרטת שדה קרב"), אנדרטות הממוקמות ביישובים שבהם הם חיו (להלן: "אנדרטת יישוב") ואנדרטות חייליות המבוססות על השיוך הצבאי של הלוחמים. אנדרטות מן הסוג הראשון מבקשות להעמיד עדות מוחשית ובלתי אמצעית לקרב ולקבע את חשיבותו של המקום ושל הזכות עליו, ואילו אנדרטות מן הסוג השני מבקשות להדגיש את חלקם של בני המקום שבו חיו הלוחמים בהיסטוריה ובאתוס הלאומיים.

אין כוונתו של טקסט זה להעניק סקירה מלאה על אתרי הזיכרון וההנצחה במרחבי העוטף (במועצות האזוריות חוף אשקלון, שער הנגב ואשכול). תחת זאת, יוצגו כאן חמש אנדרטות שיש בהן כדי להעיד על אופיה של ההנצחה במרחב הזה, אשר עתיד להיות כר לאינסוף פעולות הנצחה ממסדיות ופרטיות, אזרחיות וצבאיות. 

פה נהרגו או פה חיו

ביער בארי נחנכה באפריל 1967 יד זיכרון לחיילי צבאות אוסטרליה וניו זילנד (אנז"ק – Australian and New Zeland Army Corps), שנהרגו כאן במלחמת העולם הראשונה (1917). "במקום זה", אומר שלט ההסבר באתר, "שכן המטה הקדמי של היחידה [...] והאנדרטה נחנכה נוכח שדות המערכה על עזה, במלאת 50 שנה לשלושת הקרבות שאירעו במקום". האנדרטה, שתוכננה על-ידי האדריכל ידידיה איזנשטט, בנויה בצורת האות A (האות הראשונה במלה Anzac) ובראשה מרפסת תצפית על כל האיזור. 

תמונה

 יד זיכרון לחיילי צבאות אוסטרליה וניו זילנד

ברחבי העוטף שזורות "אנדרטות שדה קרב" לא מעטות. די אם נציין את "אנדרטת הארבעה", שנחנכה בפברואר 2022 לזכר ארבעת הלוחמים אשר נהרגו בקרב מנהרת ניר עם במבצע "צוק איתן" (2014). הקומפלקס, שעוצב על-ידי האדריכלים יעקב כהן וסיגל בן שמואל בשיתוף עם אחרים, ממוקם ב"גבעת קובי" (או בשמה הרשמי, "מצפה שדרות") שבפאתי העיר. למרות שהארבעה נהרגו בקרב עם מחבלים, שיצאו מפתח מנהרה במרחק של כ-700 מטרים מכאן, מדובר לצורך כל עניין ב"אנדרטת שדה קרב". המשטח שעליו בנויה האנדרטה מדמה את החולות שבהם אירעה התקרית, ניתן לראות עליו את עקבות הצמיגים של הג'יפ שבו נסעו הארבעה, ודלתות הברזל מעוצבות כדלתותיו של כלי הרכב. דווקא מפני שמדובר בייצוג ליטראלי למדי, עולה ממנו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים הכוונה לדמות את שדה הקרב. 

תמונה

אנדרטת הארבעה

אל מול שתי "אנדרטות שדה קרב" אלו ניצבת בקיבוץ נחל עוז אנדרטה שמנציחה את בני המקום שנפלו בכל מערכות ישראל. את האנדרטה עיצב האדריכל ארתור גולדרייך (1978), מהאבות המייסדים של המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל. היא מורכבת ממבנה בטון לבן אשר מעליו מתרוממים שני משולשים גדולים, שהפנייתם זה לכיוון זה מייצרת פירמידה קטומה הפתוחה אל השמיים (סמל לחיים שנגדעו, מזה, ולנצח, מזה). זוהי דוגמא, אחת מני רבות, לאתר זיכרון שמוקדש לבני המקום שנפלו בשדות קרב שונים, חלקם רחוקים מהמקום שבו חיו.

תמונה

האנדרטה בנחל עוז

פה נהרג או פה חי

ב-27 פברואר 2008 נהרג רוני יחיא מפגיעת רסיס של טיל קסאם. רוני בן ה-47 היה איש צבא קבע שגר במושב ביטחה ולמד במחלקה ללוגיסטיקה במכללת ספיר. כאן, במגרש החניה הראשי של הקמפוס, הוא מצא את מותו וכאן גם נקבעה האנדרטה לזכרו היא עשויה מאבן צפחה, שהליטוש הגס שלה מדמה גזע עץ כרות, ועליו נקבע שלט זיכרון. לא תואר לה ולא הדר. כך, בינות למכוניות ולצד מיגונית. זה גם סוד כוחה.

לא הרחק מכאן נקבעה אנדרטה לזכרו של סמ"ר אסף סיבוני. אסף נולד וגדל בקיבוץ ניר עם ושרת "בפלחה" נח"ל. ב-4 פברואר 1997 הוא נהרג באסון המסוקים. בן עשרים היה במותו. על גבעה ליד ביתו, במקום שבו נהג לרעות בנעוריו את עדרי הבקר של הקיבוץ, הקימה משפחתו מצפור המשקיף אל מאגר ניר עם ואל רצועת עזה. במוקדו אנדרטה העשויה עשרים חלילי רוח – חליל לכל שנה משנות חייו.

תשע שנים מפרידות בין שני האסונות. למרות שהאנדרטות הקרובות כל-כך זו לזו, הן בעלות אופי שונה לחלוטין. האחת היא לזכרו של אזרח שנרצח, והשניה היא לזכרו של חיל שנפל. לסמנטיקה יש משמעות. האחת הוקמה על-ידי המוסד האקדמי, ואילו השניה הוקמה על-ידי בני המשפחה. אבל נדמה שההבדל המהותי ביותר נעוץ בעובדה שהאחת נקבעה במקום שבו המונצח מצא את מותו, בעוד שהשניה נקבע במקום שבו הוא חי. 

תמונה

אנדרטה לזכר רוני יחיא | אנדרטה לזכרו של סמ"ר אסף סיבוני

כאן חיו וכאן גם נרצחו: הנצחה 2023 – אלו פנים לה?

מובן שמוקדם מדי לנסות להבין מה יהיו פניה של ההנצחה בישובי העוטף. צריך לזכור שמדובר באזרחים.יות שגרו כאן, באזרחים.יות שהתארחו כאן לרגע (כולל החוגגים.ות בפססטיבל נובה) ובחיילים.ות שנקראו לדגל ונהרגו כאן. ככל שהדבר נוגע בהנצחת האזרחים.יות שחיו כאן, נדמה שיהיה מדובר בסוג מורכב של אתרי זיכרון – כזה המשלב בין סיפור החיים במקום לסיפור המוות ממש באותו מקום, ובהכרח בין "אנדרטות יישוב" ל"אנדרטות שדה קרב".

ד"ר נעמי מאירי-דן
מרצה במחלקה לתרבות חזותית וחומרית

קראו עוד במגזין המחלקה >>