שמלות ומסרים פוליטיים

חולצות עם דיוקנאותיהם של החטופים והחטופות או עם כיתובים שונים, דוגמת  "החזירו/מחזירים אותם הביתה עכשיו", נראות בשלושת החדשים האחרונים בכל מקום. אבל פה ושם הפציעו גם כמה שמלות שמעצביהן ולובשותיהן ביקשו לשאת מסרים הנוגעים בטבח של השבעה באוקטובר להיבטיו השונים. מטבע הדברים, מדורי האופנה בעיתונות המודפסת והדיגיטלית התייחסו לכולן. גם על מה שניתן לכנות "לבוש פוליטי" (political dressing) נכתבו אינסוף מלים. מדובר בבגדים העושים שימוש במשפטים (או ציטוטים), בדיוקנאות ו/או בסימנים חזותיים שהבגד משמש להם מצע. מצד המשפטים ניתן להזכיר את BLM (Black Lives Matter), מצד הדיוקנאות – את השופטת רות ביידר-גינסבורג, שהיתה לאייקון פמיניסטי, ומצד הסימנים – את האגרוף לגווניו. יש ודי בצבע כדי להעביר מסר – החל בכחול העמוק המרפרר לדגל אוקראינה ומשדר תמיכה במדינה השרויה במלחמה קשה וכלה בלבן המרפרר לסופרג'יסטיות ומעביר אמירה פמיניסטית. על הלבן של שמלת הכלה עוד ידובר. דוגמאות אקראיות לחלוטין.

אבקש להציג כאן משהו נוסף שנוגע במהות הכוללת, שבה השמלה היא שחקנית אחת בתוך תצוגה מרובת משתתפים – חלק מאירוע בעל אופי פרפורמטיבי, הכולל מרכיבים חופשיים ומובנים. אתחיל דווקא עם שתי דוגמאות הניצבות כשלעצמן. מעצבת האופנה אוריה עזרן חברה למעצבת הגראפית שירי לוי מדר לעיצוב שמלה המשלבת עבודה ידנית ותוכנת AI. מדובר בשמלת מקסי לבנה ארוכת שוורלים ובעלת צווארון גולף, הנושאת עליה את התאריך 7.10.2023 ואת שמותיהם של 239 חטופים. השמות עצמם רשומים על הדגמים הווירטואליים. רינה צין עיצבה שמלה טלאים עם הכיתוב BRING THEM HOME ומסביבו רקומים 240 בתים קטנים בעלי גגות רעפים. "כל אחד מייצג משפחה," אמרה בראיון שהעניקה למערכת וואלה אופנה, והוסיפה: "בצבעים וטקסטורות שונות, כל אחד עולם ומלואו". גם נושאים אחרים הופיעו על גבי שמלות שהפציעו ברחבי העולם, כשהן מהוות חלק מהתרחשות ענפה.

לצעדת הענק נגד האנטישמיות, שנערכה בברלין ב-10 דצמבר 2023, הצטרפה הדוגמנית והמנחה נטלי דדון כשהיא לובשת מכנסיים, חולצה ומחוך לבנים "מוכתמים" בהדפסים של כתמי דם הנוזלים על שדיה ומאיזור המפשעה שלה. הסמל הכל-כך מוכר לכל ישראלי של זק"א שזור על פני הבגד כולו. זה גם השלב שהמלבוש נראה לנו כמו שקית של גופות. לפיה עוטה דדון מסיכה. ולא, אין מדובר במסיכת קורונה, אלא בכזו הזועקת את שתיקת קורבנות האונס ואת ההשתקה של מקרי האונס, שאותם העולם מסרב לראות ולהוקיע. על אחד השרוולים של הבגד מופיע סמל ארגון הנשים של האו"ם, ששתק ושותק.

מי שעיצבו את הבגד הם צמד המעצבים ינקי ונטף, הידועים ככלל בעיצוב בגדי הופעה לנעה קירל ושאר סלבריטאים. אבל הבגד אינו עומד שם לבדו. דדון ניצבה בלבה של כיכר האנדרטה לזכר קורבנות השואה בברלין. התמונות שלה, כשהיא צועדת בינות לאבני האנדרטה המזכירות (גם אם לא באופן מפורש) מצבות בבית עלמין, או מרכינה ראש לצידן, כשלצידה מפציעים דגלי ישראל ופרחים מן הסוג שמניחים על קברים, הופצו ברשתות החברתיות. השילוב הזה בין המרכיבים השונים הוא שמיצק את האמירה וזיקק אותה: ההווה מהדהד את העבר לא פחות משהעבר מהדהד את ההווה. אז ועתה מצווים החיים לזעוק את זעקתם של המתים או של אלו שאינם יכולים לזעוק, ואפשר שהם זועקים וזועקות, אבל זעקתם-זעקתן אינה נשמעת.

בתחילת דצמבר נערכה ביפו תצוגת אופנה, שאותה הגתה המעצבת ליאן מזרחי ונשאה את השם POV (Point of View). שנים-עשר מעצבים התבקשו ליצור בגדים המאזכרים את השבת ההיא. מזרחי עצמה עיצבה שמלת כלה – לבנה, בוהקת, עתירת בד ועמוקת מחשוף, אלגנטית וסקסית לעילא. כמו שצריך. ופה גם בא הטוויסט. את המחשוף מחזיק צמד חרבות, שאותן עיצבה אפרת קסוטו. ומי שלבשה את השמלה וצעדה לאורך המסלול, כשאת החלק העליון של החזה שלה מעטר כתם אדום המדמה סימן יריה שותת דם, היא ג'סיקה אלטר. בן זוגה בן שמעוני ז"ל נרצח בפסטיבל הנובה, בעודו מנסה לחלץ עוד ועוד אנשים. הצעידה על מסלול התצוגה היוותה עבורה תחליף טראגי לצעידה המיוחלת אל החופה.

אינה וריניקוב, חברת מועצת העיר ניו יורק ויהודיה גאה, הופיעה לערב הגאלה של מועדון הרפובליקנים הצעירים של העיר כשהיא לובשת שמלת מקסי בצבעי כחול ולבן, שעליה מוטבע מגן דויד ענק. מובן שמדובר באקט מחאה המבקש להפציר ביהודים לא לפחד לחשוף בציבור סמלים יהודיים. כמו דדון, גם היא זעקה כנגד השתיקה, אלא שהיא מתייחסת לשתיקת היהודים. וכך כתבה בטוויטר שלה ובצמוד לתצלום המוצג כאן: "איננו יכולים לפחד! איננו יכולים להמשיך לשתוק! תהיו יהודים, תהיו קולניים, תהיו גאים". למעשה, השמלה שעוצבה על ידי אירינה שבאייבה, היא שמלה סטנדרטית לחלוטין. גם השימוש בדגל – דגל באשר הוא – אינו דבר שלא חזינו בו. וכך כתב עליה איתי יעקב, מרצה במחלקה לתרבות חזותית וחומרית בבצלאל, במדור האופנה ב-Ynet: "התוצאה העיצובית [...] שטחית ונטולת עומק. [...] השמלה הופכת לקנבס עבור האמירה בלבד".

שמותיהם של החטופים, שאיתם התחלנו, הפציעו גם מעבר לים, כשהם רשומים על שמלתה של גלית נדבורניק, אשת יושב ראש הקהילה היהודית בפינלנד. כך היא הופיעה לנשף יום העצמאות הפיני, שנערך בבית הנשיא בהלנסיקי. השמלה, שעוצבה על-ידי בת-אל לינדסטרום, לבנה גם היא כשמלת כלה. המספר המעודכן של החטופים והחטופות עמד אז 240. להשלמת התמונה ענד בעלה של נדבורניק את שרשרת דיסקית החטופים.

לא בכדי נרשמה המלה "תמונה". השמלה אינה ניצבת שם לבדה. מדובר במופע חזותי שלם, המבוצע בזמן ובמקום נתונים מול קהל. המופע כולל חליפת טוקסידו שחורה מצד הגבר, שמלה ארוכה צחורה מצד האשה, זרועות שלובות ושטיח אדום. מדובר בתמונה (מתוך רצף) מן הסוג שאנחנו רגילים לו מאירועי גאלה ופרמיירות למיניהם. מה שקוראים אירועי שטיח אדום. הכל נלקח בחשבון. וזה יעבור טוב גם ברשתות החברתיות. לא תמיד טעם טוב ודיבור מרומז הם לב העניין. כאלו היו גם השמלה של נטלי דדון, שחברה לאנדרטה לזכר השואה ולשירת התקווה; השמלה של ג'סיקה אלטר, שחברה למסלול של תצוגת אופנה, קריינות פומפוזית וזוויות צילום המאפיינות תצוגות אופנה; והשמלה של אינה וריניקוב, שחברה למדרגות שטיח אדום. מחיאות כפיים ברקע.

שמלה (ושאר אביזרים) + ידוענית/משפיענית + שטיח אדום (מרחב ההתרחשות הראשוני)+ רשתות חברתיות (מרחב ההתרחשות המשני) = אמירה. נוקבת יותר. או פחות.

כתבה: ד״ר נעמי מאירי-דן
מרצה במחלקה לתרבות חזותית וחומרית

קראו עוד במגזין המחלקה >>