איזו מסיכה עוטה ביורק?

מעצב ומדען נכנסים ביחד למעבדה... לא, זו אינה התחלה של בדיחה. זו דווקא תופעה שתופסת מקום מרכזי בעולם העיצוב החדש, ומצביעה על ההכרה של המדענים בסט הכלים הייחודי שיש למעצבים, המאפשר להם להתבונן על בעיות מורכבות ולהציע פתרונות חדשניים. בעולם שנמצא בשינוי מתמיד ומתמודד עם תנאי קיצון בין מלחמות לאסונות אקולוגיים ועם תרחישים בלתי צפויים כמו מגפת הקורונה, יש למעצבים ולאמנים מקום חשוב בעיצוב החברה העתידית ואחריות גדולה לקבוע כיצד האנושות תתמודד עם התרחישים האלו.
 
אחת הדמויות המובילות שמקדמות את השיח הזה בשדה העיצוב היא המעצבת והאדריכלית פרופסור נרי אוקסמן, ישראלית לשעבר, חוקרת ב-Media Lab MIT. אוקסמן מתבוננת במעבדה שלה על מבנים ביולוגיים מורכבים ומתחקה אחריהם בכדי לייצר חומרים חדשים שישפיעו על האופן שבו נייצר מוצרים ונבנה מבנים בעתיד.
 
בין עבודותיה בשנים האחרונות בולטת סדרה של מסכות המיוצרות מתאי רקמה אנושית שהונדסו והודפסו במדפסת תלת-ממד במעבדה. עבודה שהופכת להיות רלוונטית מתמיד בימים בהם אנחנו נדרשים לעטות מסכות בכל יציאה למרחב הציבורי, לגדל לעצמנו קליפה או שכבת הגנה שבמקרים רבים מהווה אף אמצעי לביטוי אישי.

תמונה

עבודותיה של אוקסמן הוצגו בתערוכה Broken Nature. הרצאה של נרי אוקסמן על עבודתה בתערוכה ניתן לראות כאן.

כתב: רועי ביגר
מרצה במחלקה לתרבות חזותית וחומרית

קראו עוד במגזין המחלקה >>