עיצוב ויום השואה

האם יש קשר בין עיצוב ושואה? בוודאי. הרי היה צריך מישהו שיעצב את כל הסמלים והדגלים של המפלגה הנאצית, פוסטרים של תעמולה, כמו גם את הטפסים של הביורוקרטיה של המפלגה ואת הארכיטקטורה של מחנות הריכוז. מישהו הרי גם עיצב את השלט שעמד בכניסה לאושוויץ – "העבודה משחררת" – ואת המבנה המפורסם שדרכו עברו הרכבות. מישהו גם היה צריך לעצב את המדים של החיילים ותנועת הנוער, ואת הכוריאוגרפיה של המצעדים והמסדרים של התנועה וכן, גם את תאי הגזים.

המפלגה הנאצית עסקה הרבה בעיצוב החל מעיצוב תכניות מלחמה והשמדה ועד הפרט האחרון של הפונט שלה (שהיו לו גרסאות שונות לכל חיל). אידיאולוגיה היא דבר מופשט, וכדי לגרור אחריה המונים היא חייבת מבע חזותי וחומרי. אלו הרבה פעמים חוצים את ההיגיון ונוגעים ישר ברגש ומצליחים להניע אנשים לפעולה. הם מצליחים גם לייצר מצג שווא שאנשים מאמינים לו.

אחד הסיפורים המעניינים של מעצבים בשואה הוא סיפורם של שני בוגרי בית הספר של הבאו-האוס שבאופן חריג עבדו בשירות הנאצים למרות שהם סגרו את בית הספר כי התנגדו לאג'נדה העיצובית שלו. 

אחד מהם היה פרנץ ארליך שנכלא כאסיר פוליטי בשנת 1935 בבוכנוואלד והחל לעבוד שם עבור הנאצים והמשיך זמן רב אחרי שחרורו. כאשר ארליך הגיע למחנה, היו בו רק מבניים ארעיים וכמו כל אסיר החל בעבודת פרך. אבל אחרי שבועיים הכריז על עצמו כאדריכל שעבד במשרד של גרופיוס בברלין והחל לשרטט מבנים. כחלק מהעבודות שלו בבניית המחנה הטיל עליו האחראי לבנות את שער הכניסה למחנה. קשה לקבוע באיזו מידה היה ארליך משתף פעולה או קורבן, אך מזעזע לחשוב שבוגר באו-האוס (שנסגר על-ידי הנאצים וכל מוריו נאלצו לברוח מגרמניה בגלל אידאולוגיה שמאלנית) היה זה שעיצב מחנות ריכוז ואף את השער האיקוני של מחנה בוכנוואלד שעליו היה כתוב "כל אחד לעצמו" – אחד הסמלים המצמררים של השילטון הנאצי. 

עד מהרה ביקש מפקד המחנה מארליך לעצב את ביתו, וכאשר שוחרר בשנת 1939 התבקש להישאר במחנה. בידיעה שיקבל עבודה ושכר הסכים ארליך, והוא נשאר לעצב מבנים למפלגה הנאצית כולל תוכנית אב להרחבת בוכנוולד שכללה צריפים לאסירים, מפעל נשק ומגורי קצינים. ב-1941 הוא הועבר לברלין ושם תכנן תוכנית למחנה הריכוז זקסנהאוזן והמשיך בפרויקטים שלו עבור בוכנוולד, ובן השאר עיצוב בית הארחה עבור הרמן גרינג.

אדריכל נוסף יוצא הבאו-האוס שעבד בשביל הנאצים היה פריץ ארטל. ארטל התגייס לצבא והפך לקצין בוואפן אס.אס. (הזרוע הצבאית של האס. אס. שפעל לצד הצבא הנאצי - הוורמכט). ארטל היה זה שתכנן את תאי גזים והמשרפות באושוויץ שבו נספו מורותיו וחברותיו ללימודים מהבאו-האוס כמו אוטי ברגר (Otti Berger), פרידל דיקר ברנדייס (Friedl Dicker-Brandeis), הדוויג ארנהיים (Hedwig Dûlberg-Arnheim) ולוטה מנצל (Lotte Mentzel).

כתבה: פרופ׳ אורי ברטל
מרצה במחלקה לתרבות חזותית וחומרית

קראו עוד במגזין המחלקה >>